Heartbreaker | c.hood

chapter 4

מעצבן כמה אתה משקיע במישהו, נותן לו הכל, רוצה רק טוב בשבילו והוא פשוט מנפץ לך את זה בפרצוף.
אני לא נגד אמנדה עכשיו, אולי היא צודקת, אבל היא לא חייבת לצעוק עליי, אני רוצה רק לטובה בשבילה והיא יודעת את זה.

היא לא דיברה איתי מאתמול, אחרי הוויכוח שהיה לנו בחדרה עד עכשיו היא עדיין לא מדברת איתי... אני לא מבינה אותה, עשיתי לה טובה, אם היא הייתה ממשיכה היא הייתה שוב חוזרת למה שהיא הייתה פעם... מזיינת כל דבר שזז כל יום.

יש לה מזל שאני הייתי שם בשבילה ועזרתי לה, אולי אני עפה על עצמי יותר מדי אבל זה נכון..
תחשבו שכל לילה הייתי שומעת אותה גונחת, קצת לא נעים.
כרגע אני במכולת ליד המלון, נגמרו לנו דברים במיני פרידג' ונחשו מי צריכה ללכת לקנות? כן כן, אני.
"אמבר" מישהו קרא לי, הסתובבתי כדיי לראות מי זה "חבר של קאלום.." נאנחתי "הבהלת אותי"
"סליחה" חייך "לא התכוונתי"
"זה בסדר-" חייכתי בחזרה "איך אתה יודע מה השם שלי?"

"קאלום לא מפסיק לדבר עלייך" הוא ענה, הסמקתי כל כך, אני לא יודעת אפילו למה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי, הייתי סקרנית אל תשפטו אותי.
"הייתי בסביבה והוא היה צריך כמה דברים מפה" הוא ענה, הוא נראה כל כך חמוד!, על שיערו השטני הייתה בנדנה והוא לבש חולצה של אחת הלהקות האהובות עליי (ACDC) וסקיני ג'ינס שחורים עם ואנס.

"אני הולך לסטארבקס אחרי שאסיים פה, רוצה לבוא איתי?" שאל עם חיוך קטן
"אוקיי אבל אני רוצה ללכת להחליף בגדים אז נעבור במלון" החזרתי הולכת לכיוון הקופות לשלם על מה שהייתי צריכה לקנות ואשטון אחריי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"היה ממש כיף" אמרתי לאשטון כשהגענו בחזרה למלון מסטארבקס, "כן, אנחנו צריכים לעשות את זה שוב מתישהו" הוא אמר מחויך. מתי הוא לא מחייך? זאת השאלה שרציתי שיענו לי עליה כל הזמן שהיינו בסטארבקס, זה לא שהחיוך שלו מכוער ולא בא לי שהוא יחייך, פשוט זה נראה שהוא מחייך כל הזמן, איך הלחיים שלו לא כואבות?
"יש מחרתיים הופעה של Mayday Parade ממש ליד המלון שלך, ואני והבנים הולכים ויש לנו כרטיס מיותר רוצה לבוא איתנו?" אשטון שאל " כאילו אם את אוהבת את הלהקה כמובן" הוא מיהר להשלים את דבריו,
"ברור שאני אוהבת אותם! אני אשמח לבוא איתכם" חייכתי,

"מגניב, אז אני אסמס לך מחר מתי להיות מוכנה"
"מגניב" עניתי, מיד אחרי שבדקתי אם יש לי הודעות חדשות, ומסתבר שכן, אחת מאמא שלי שאומרת:
תחזרי מהר יש לי ולאבא שלך חדשות טובות\ רעות בשבילך ובשביל אמנדה תבואי לחדר שלנו.
"כדאי שאעלה לחדר, אמא שלי אומרת שיש לה חדשות בשבילי ובשביל אחותי"
"אהה אוקיי, אז אני אראה אותך מחר?" אשטון שאל,
"כן ברור" עניתי
"ביי" אשטון אמר אחרי שנישק אותי על הלחי
"ביי" עניתי בחזרה והולכת לכיוון המעליות.

הגעתי לחדר של ההורים שלי ודפקתי על הדלת כדי שיכניסו אותי, אמא שלי פתחה לי ונכנסתי ומתיישבת ליד אמנדה על המיטה.
"סליחה שהתפרצתי אתמול, את צודקת, אני לא צריכה את זה" אמנדה לחשה לאוזני, חייכתי אליה והנהנתי מראה שאני סולחת לה.
"אז... למה קראתם לנו?" אמנדה שאלה את ההורים שלנו שעמדו מולנו.
"יש לנו חדשות בשבילכן שיכולות לשמח אתכן ואו יכולות להרוס לכן את החופשה" אמא שלי ענתה לאמנדה, "ומה החדשות?" שאלתי, חסרת סבלנות.

"אנחנו עוברים" אבא שלי אמר במידיות, "מה זאת אומרת עוברים?" שאלתי,
"אנחנו עוברים לאוסטרליה" אמא שלי אמרה בהתרגשות.
"מה?!" אני ואמנדה צעקנו או יותר נכון צרחנו כי באו אלינו כמה אנשים והתלוננו על הרעש שעשינו וטענו שאנחנו מפריעים למרות שצעקנו\ צרחנו פעם אחת.

"אבא שלכן קיבל קידום ועם זה אנחנו צריכים לעבור לאוסטרליה" אמא שלי אמרה והסתכלה על אבא שלי בגאווה, הייתי מופתעת מאוד, זה לא היה צפוי, כאילו, בכלל.
"אני לא יכולה לעזוב את החברים שלי!, את הבית ספר!, את קבוצת המעודדות! אני הקפטן של הקבוצה!" צעקתי, אני באמת לא יכולה לעזוב את הכל וללכת ועוד בטיסה של שלוקחת בערך יום!, אני שמחה שאבא שלי קיבל קידום בעבודה אבל אני באמת לא יכולה לעזוב את הכל!.

אמנדה הייתה אדישה לגבי העניין, אני לא מאשימה אותה אין לה כל כך חברים, כולם איתה בגלל שיש לנו הרבה כסף ובגלל שהיא פופולארית, קצת עצוב..
יצאתי מהחדר בריצה בודקת מה השעה תוך כדי,
18:30
לא כל כך מאוחר, אולי אני אתקשר לאשטון ואראה אם הוא יוכל לבוא איתי לסרט או משהו כזה, התקשרתי אליו במהירות תוך כדי שאני הולכת לעבר המעליות ומחכה שאחת מהן תגיע.

"הלו" אשטון ענה
"היי" עניתי "יש מצב שאתה בא איתי לסרט? אני צריכה להתאוורר" הוספתי,
"כן ברור אני אצלך עוד חמש דקות" הוא ענה, החלפנו בניינו ביי-ים (אני מניחה) וניתקתי.
המעלית רק עכשיו הגיעה אבל נזכרתי שאני צריכה כסף אז הלכתי לעבר חדרי לקחתי כסף וחזרתי לכיוון המעליות.
"לאן את הולכת?" שמעתי את אמנדה אומרת מאחורי, "לסרט" עניתי בקצרה ולמזלי הגיעה מעלית, נכנסתי אליה וירדתי. אני מקווה שאשטון לא חיכה לי יותר מדי זמן.

הגענו לקולנוע אחרי כמה דקות, לא כל כך דיברנו בנסיעה, היה שקט אבל לא שקט מביך אלא שקט נעים.
בחרנו את הסרט "פוקוס" קנינו כרטיסים ובזמן שהיה עד הסרט קנינו פופקורן ושתייה.
באמצע הסרט אשטון פיהק, "אתה עייף?" שאלתי והוא הסתכל עליי, מושך את היד שלו מהפיהוק ישר לכתף שלי ומאריך את הפיהוק שלו, מהלך חלק אשטון (NOT) , אחר הסרט קנינו גלידה וכשסיימנו הלכנו לעבר המכונית של אשטון ונוסענו בחזרה למלון שהעברתי בו את החופשה.

כשהגענו לשם אשטון התחיל להחנות את המכונית בחניה ומדומם את המנוע, "מה אתה עושה?" שאלתי אותו,
"אני מלווה אותך לחדר" הוא אמר כאילו זה מובן מאליו, "אה" עניתי תוך כדי שהסמקתי.
הגענו למעליות מחכים לאחת שתגיע, נכנסנו למעלית, לחצתי על הכפתור לקומה שבה החדר שלי וחיכינו, פשוט חיכינו.
כשהגענו לפתח הדלת הסתכלנו אחד על השנייה עד שאשטון התחיל "היה לי ממש כיף היום" , "כן גם לי" החזרתי,
"כדאי שאלך לישון, יש מחר את ההופעה וכנראה אחותי תסחב אותי לכל חנות שלא היינו בה עדיין" המצאתי תירוץ לאשטון כי זה כבר נהיה מביך, "אה אוקיי, אז אני אראה אותך מחר?" ענה,
"אכן" עניתי עם חיוך, אחרי זה קרה הדבר שהכי לא ציפיתי לו.

הוא נישק אותי.

בשפתיים.

אני צורחת מבפנים.

אני חושבת שאני הולכת להתעלף.
"לילה טוב" הוא אמר עם חיוך אחרי שהתנתק משפתיי, "לילה טוב" עניתי בחזרה, אני דיי בטוחה שאני נראת כמו עגבנייה כרגע אבל לא אכפת לי, הוא נישק אותי!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הולהההההה
אני כל כך גאה בעצמי אנשים, הצלחתי לכתוב 991 מילים!
אני מקווה שאמשיך ככה>
מקווה שאהבתם את הפרקקק
סליחה שלקח לי מליון שנה לעלות אותו:\
אל תשכחו להגיב ולהצביע
בביייייי
-קים-