Life changer - larry stylinson

1

בשביל לואי טומלינסון, זה היום הראשון לכיתה יא.
אם הוא מתרגש? אם בכלל אכפת לו? לא, לא קרוב.
אם הוא ער משעה שש בבוקר למרות שיום הלימודים מתחיל בשמונה? כן, הוא כן.
אבא של לואי, המנהל של תיכון ״בוורלי״ בו הוא מתחיל היום את שנתו השנייה, הוא מהאנשים השנואים עליו בעולם.
בעיקר בגללו היותו הומופוב. לא מוצהר, כי בכל זאת, הוא מנהל בית ספר. אבל הוא לגמרי פתוח על הנושא עם לואי.
מדי שבוע הוא מספר ללואי על הפעמים בהם תפס נערים ונערות רנדומלים מבית ספר מוצצים להארי סטיילס.
בשירותים, בארון השרת, בכיתות, ואפילו בחדר המורים כמה פעמים בודדות.
עד כאן, נשמע בסדר, הוא משתף על היום שהיה לו בעבודה וכל זה.
החלק הפחות בסדר מגיע כשהוא מכנה את הארי בשמות כמו ״מתרומם״ ו ״ההומו הזה״ כשהוא רגוע ו״התועבה הזאת״ ו ״מקווה שהוא ישרף בגיהנום כמו שמגיע ליצורים מהסוג שלו״ כשהוא קצת יותר עצבני.
הסיבה היחידה שלא העיף את הארי סטיילס מבית הספר הייתה התרומה הענקית לבית הספר שהגיעה כל שנה מהכיס של גברת סטייליס, אמא של הארי.
אם רק אבא של לואי היה יודע כמה הוא מת להיות מהאנשים האלה שמוצצים להארי סטייליס את הזין.
שלא תבינו אותו לא נכון, הוא שנא את הארי סטייליס בכל רמ״ח איבריו. הוא חשב שהוא בן אדם רע שחצן ואנוכי שכל מה שאכפת לו ממנו היה הוא בעצמו.
אבל כאילו, לואי היה הומו, והארי? היה נראה כמו פחות או יותר אליל מין.
לואי מעולם לא סיפר לאף אחד שהוא גיי, רק לחברתו הטובה (והיחידה) מאיה.
הוא ידע שהיה כזה עוד מכיתה ב, ובכל זאת, מעולם לא עשה שום דבר עם אף גבר בחייו. ודווקא היו לו הזדמנויות פה ושם בעיקר בחטיבה, אבל הוא דחה אותם עם ״אני מצטער אבל אני לא נמשך לבנים״ מנומס. הוא לא רצה לפגוע, והוא יותר מכל רצה להתנשק איתם, למצוץ להם, לתת להם לזיין אותו. אבל המחשבה על אבא שלו מגלה על המשיכה המינית שלו זעזעה אותו. הוא ידע שיעיף אותו מהבית בלי לחשוב פעמיים.

אחרי שסיים להתארגן, (בשעה 6 וחצי בפאקינג בוקר, שעה וחצי לפני תחילת הבית ספר שנמצא עשר דקות נסיעה ממנו). הוא ירד למטה בדיוק בזמן לצאת עם אביו לכיוון המכונית, אחרי שיחת חולין קצרה ולא מעניינת כלל עם אביו הם הגיעו לבית הספר הריק ולואי עלה ישר לכיתה.
אחרי שעה של לעשות כלום ושום דבר בטלפון שלו, בשעה שבע וחצי, מאיה הגיעה ואת החצי שעה האחרונה לפני תחילת יום הלימודים לואי העביר יותר בנעימים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כמו כל בוקר, התעורר הארי במיטה לא מוכרת. הפעם לצד שתי בנות.
גם אחרי שלקח לעצמו כמה דקות להזכר בלילה של אתמול (שכלל את מסיבת היום הולדת המטורפת של חברו הטוב זאין).
הדבר היחיד שידע על הבחורה הימנית היה שהיא מוצצת כאילו החיים שלה תלויים בזה, ועל הבחורה השמאלית, אממ, בעצם, הוא לא זכר דבר על הבחורה השמאלית, אבל הפנים שלה היו די יפות והוא הניח שגם הגוף שלה בהתחשב בעובדה שהיא שכבה לצידו במיטה.
כשקלט הארי שהשעה היא כבר תשע וחצי, הוא נזכר שהיום חוזרים לבית הספר, הוא לא נלחץ יותר מדי מהאיחור, אבל הוא ידע שלחבריו למטה, נייל וליאם, יהיה די אכפת.
אמא שלהם לא משלמת הון תועפות כדי שיוכלו לעשות מה שבא להם, והם לא יכלו להרשות לעצמם לאחר. 
כשהוא ירד למטה הוא העיר אותם והם יצאו יחד לבית ספר במכונית של זאין, מסריחים מסמים ואלכוהול מאתמול.
משאר האנשים שישנו על הרצפה, על הספה, ועל שיש המטבח לא היה להם יותר מדי אכפת, הם יתפזרו מעצמם בסביבות הצהוריים.
״אז הארי, אדריאנה וגולייט״ זאין התפרצץ פתאום בקול סרקסטי מהמושב הקדמי
״ועוד ביחד״ הוסיף נייל תוך כדי הצחקוק הרגיל שלו. ״היה טוב?״
״לא קוראים להם אדריאנה וגולייט יחבורה של שקרנים״
ליאם ונייל העבירו לכיוון זאין שטרות של 20 דולר וקיללו במלמולי תבוסה
הארי צחק מבולבל עד שזאין התחיל להגיד
״רק אני מכיר אותך באמת הארי, הטמבלים כאן חשבו שלא תזכור את השמות שלהן למרות שהן היו דבוקות לך לתחת כל הערב״