Life changer - larry stylinson

4

לואי הגיע לרחוב של הארי, והיה די בהלם ממה שהוא ראה, שורה ארוכה של בתים ענקיים, כמה מהם היו בגודל פחות או יותר של בית הספר, ללא הגזמה.
לקח לו משהו כמו רבע שעה למצוא את הבית הנכון.
שלבסוף מצא, הוא דפק בדלת, קצת מזיע מהלחץ ומוטרד מהמחשבות המציקות האלו שלא יכלו לעזוב את מוחו.
למה הוא בכלל הגיע לכאן?
למה הוא תמיד חייב להיות כלכך פאקינג פאתטי? 
לאחר זמן קצר מאוד, הדלת נפתחה, הארי עמד שם עם שיער מבולגן, גינס שחור צמוד וללא חולצה.
לואי שנא כמה טוב הוא היה נראה.
״באת״ הארי חייך, מרוצה מעצמו כהרגלו
לואי רק הנהנן.
״אתה מתכוון להיכנס או להמשיך לעמוד שם?״
הארי זז ופינה את דרכו ללואי שנכנס בלי לומר מילה.
——————————————-
הארי כלכך אהב כמה לחוץ נעשה לואי לידו, אם לומר את האמת, זה כלכך חרמן אותו.
אבל הפריע לו שלואי לא דיבר הרבה.
הוא לא ידע למה, אבל הוא רצה לגרום לילד עם העיינים הכחולות להיפתח יותר, הוא הרגיש כאילו תמיד יש לו עוד מה להגיד.
שהשניים נכנסו לבית, הארי יכל לראות כמה המום לואי נהיה כשהסתכל סביב.
הארי שנא את הבית שלו, הוא שנא שהכול לבן חלק ומשעמם.
הוא שנא את הציורים המזדיינים
את הפסלים היקרים
את כל הדברים המיותרים והמכוערים שנמצאו שם תודות לאבא המזדיין שלו אותו כלכך שנא.
כשהם נכנסו לחדר, לואי התיישב על המיטה, הארי סגר את הדלת ונשען עליה עם יידים משולבות.
הדבר הראשון שלואי אמר היה ״ישלך בית יפה״
״מה יפה בו?״
״לא יודע... הכול כזה, לבן..״ לואי גמגם
״הוא משעמם״
״טוב כן, הוא קצת משעמם״ הארי חייך למשמע התשובה של לואי
״אז למה אמרת שהוא יפה אם אתה חושב שהוא משעמם?״
״לא יודע, אני מרגיש כאילו זה מה שאמורים להגיד כשנכנסים לבית גדול שהשקיעו בו הרבה כסף״ החיוך של הארי רק גדל.
״למה אתה תמיד אומר רק מה שנראה לך שאמורים להגיד? למה שלא פשוט תגיד מה שאתה רוצה?״
לואי התחיל לדבר אבל הארי עצר אותו
״אל תענה לי, תחשוב על זה.״ הארי התחיל להתקדם אליו
״ואגב, מי שהשקיע הרבה כסף בבית הזה זה האבא המזדיין שלי, אז אל תחמיא לי עליו״
הארי נעצר ממש מעל לואי, שהפנים של הילד עם העיינים הכחולות בדיוק בגובה הנכון כדי לעשות להארי טוב.
הוא שלח את היד שלו והחזיק את לואי מהעורף, מצמיד ומכחך אותו על איבר המין הקשה שלו מעבר לגינס.
ככה לכמה שניות, עד שהפסיק בפתאומיות ומשך אותו קלות כך שיעמדו מולו.
עם יד אחת, הארי חנק את לואי קלות, ועם היד השנייה, הוא עיסה לו את המפשעה, מסתכל לו ישירות לתוך העיינים המיוסרות שלו.
״כמה מאחת עד עשר אתה רוצה שאני אגרום לך לגמור עכשיו?״
הוא שאל את לואי תוך כדי שהוא פותח לו את המכנס וממשיך בעבודתו.
לואי לא ענה.
הארי הכניס את ידו הקרה אל תוך תחתוניו של לואי ותפס את איבר מינו, מתחיל לעשות לו ביד.
״תענה לי״
״אני רוצה״
הארי הפסיק את מעשיו.
״תמשיך״ נימה כלכך מתחננת יצאה מפיו של לואי.
״אתה רוצה מה?״
״אני רוצה שתגרום לי לגמור״
״אין בעיה״
הארי החזיר את ידו והמשיך לשפשף את איבר מינו של לואי. שגנח כלכך ועצם את עינו.
״תפתח את העיינים״ הארי ציווה ולואי צייט.
המבט המתחנן של לואי כלכך חרמן את הארי, שהוא לא יכל לחכות, הוא הגביר את הקצב, מסתכל ללואי לתוך הנשמה כשהוא גמר על כל היד של הארי.
לואי קרס על המיטה.
״קום״ הארי ציווה על לואי
ולואי, למרות הגמירה הקשוחה שזה עתה עבר, ציית לו, הוא אהב לציית להארי למרות שלא אהב להודות בזה.
הנערים עמדו אחד מול השני, לואי מתנשף ומובך, הארי מחייך ומרוצה תוך כדי שהוא פותח את מכנסיו ומוריד את הבוקסר.
לואי לא העז להזיז את מבטו מפניו של הארי.
״מה אתה מסתכל עליי? רד על הברכיים״
לואי ירד על ברכיו, איבר המין הזקור של הארי עומד ממש מול פניו.
הארי חיכך את הזין שלו על פניו של לואי באיטיות.
זה היה משפיל. לואי אהב את זה, ובלי כוונה בכלל, הוא חייך.
הארי צחק.
״הבנתי אותך לואי טומלינסון, הולך להיות לנו נורא כיף ביחד״
הארי אמר והתחיל לזיין את פיו של הנער עם העניים הכחולות כאילו חייו תלויים בזה.
כשכל איברו היה בתוך הפה של לואי. הוא החזיק את הראש של הנער. לא נותן לו להשתחרר לכמה שניות.
הארי סטר ללואי. ״אתה אוהב את זה?
לואי הנהן
״אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה״ הוא שיחרר אותו,
לואי ענה בקול מתנשף ולא ברור בכלל ״אני אוהב את זה״
״אתה אוהב מה?״ עוד סטירה
״אני אוהב למצוץ לך״
״ברור שאתה אוהב״
״אני הולך לגמור לך בפה עכשיו, ואתה הולך לבלוע כל טיפה, מובן?״
לואי הנהן. וקיבל עוד סטירה.
״מובן?״ הארי צעק
״מובן.״
הארי המשיך לזיין את הפה של לואי, בכזו מהירות ועוצמה שלואי בקושי יכל לנשום, והוא אהב כל שנייה של זה.
הוא גמר בתוך הפה שלו, ולואי בלע כל טיפה כמו שהארי אמר לו.
״ילד טוב״ הארי אמר לו, מסתכל עליו מלמעלה עם חיוך כובש למשך שנייה אחת לפני שנשכב על המיטה להתאושש מהאורגזמה שחווה כרגע.
לואי נשכב ליצדו. קצת מובך מהסיטואציה.
הוא תמיד ידע שהוא בטום, אבל הוא הופתע מכמה הוא אהב להיות נשלט על ידי הארי , לציית לפקודות ממנו, לתת לו להשפיל אותו ולהנות מזה.
״אני מצטער״ הארי אמר לפתע, מפריע ללואי במחשבותיו.
האם אוזניו של לואי מטעות אותו? האם הארי כרגע אמר שהוא מצטער?
״על מה?״ לואי לחש, פוחד שאולי הוא דמיין את זה.
״אם מישהו היה משתמש בי כדי להתנקם באבא האפס שלי הייתי הורג את הבן זונה.״ ״אני מצטער״ הוא אמר שוב וההפנה את המבט שלו ללואי, שכבר הסתכל עליו מבלי לשים בכלל.
לואי הזיז מיד את הראש מהמבוכה והארי שלח את ידו והחזיר אותו חזרה. הם הסתכלו אחד על השני בדממה.
לואי לא כלכך ידע מה לענות, המוח שלו היה מוצף.
הוא חשב שוב על איך בכה ליד הארי כשגילה וכמה מביך זה היה.
הוא חשב על אבא של הארי, ותהה למה הוא שונא אותו, זה לא יכול להיות רק בגלל שנכנס לכלא.
הוא היה גם די מודהם מכמה מהר הארי עבר מלהביא לו סטירות בזמן שהוא מוצץ לו את הזין ללשכב לידו ולהגיד לו שהוא מצטער, הוא אהב את ההפרדה.
״למה אתה לא אומר כלום״ הארי הוציא את לואי מהמחשבות שלו בחזרה לעולם האמיתי.
״זה בסדר, אל תדאג לגבי זה״ לואי אמר לבסוף, והארי לא ענה, הוא רק בהה בלואי ולואי בהה בו בחזרה.
היה משהו מאוד קסום בסיטואציה הזו, השקט שכבר לא הרגיש מביך והפנים של הארי מול שלו גרמו ללואי להרגיש מין עקצוצים בכל הגוף, אבל לא חרמנות כמו שבדרך כלל קורה לו כשהוא ליד הארי, זה היה משהו אחר, הוא לא הצליח להבין את זה וגם לא היה לו כלכך זמן לנסות, כי אחרי חמש דקות, בשיא הפתאומיות, הארי קם מהמיטה למקלחת שהייתה בחדרו.
לואי שמע את הארי מתקלח ורק שכב שם על המיטה הסופר נוחה הזו בוהה בתקרה.
בשנייה שהארי יצא מהמקלחת, (עם מגבת כרוכה לו על המותניים, נראה כמו פאקינג אל יווני)
הוא הודיע ללואי שהוא צריך שהוא ילך. מה שהיה נורא מעליב.
לואי לא דיבר מילה. הוא שם את הנעליים שלו ויצא מהחדר. והארי בכלל לא הפנה אליו מבט בזמן שעשה את זה.

כשלואי חזר הביתה בריאן אבא שלו ישב בספה בסלון, לא היה לו כוח לכלום והוא נורא קיווה שהוא יוכל פשוט לעלות לחדרו ולישון בלי שום דיבורים מיותרים.
אבל זה היה ברור שזה לא יקרה.
״לואי״ בריאן צעק בדיוק כשלואי התחיל לעלות במדרגות.
לואי עשה את דרכו לסלון לעמוד מול אביו.
״מצטער שהצבתי אותך ללמד את התועבה הזו. אמא של היצור דרשה שיקבל שיעורים פרטיים כדי שתוכל לראות שיפור בציוניים שלו, שיחקה על הקלף של התרומה לבית ספר, הלוואי שזה היה שונה ויכולתי להעיף את האפס הזה לעזאזאל״
״זה בסדר אבא, באמת״ הוא רק רצה לעלות למיטה שלו ולישון.
״לא זה לא בסדר, המחשבה עליך איתו לבד באותו חדר. אין לדעת מה הילד הזו יכול לעשות. אני מזהיר אותך לואי, שום שיחות חברתיות עם הפריק הזה. ואל תיתן לו להתקרב אליך יותר מדי. שלא תידבק בהומאיות שלו.״
לואי רצה לצרוח עליו כלכך חזק. הוא לא יכל לסבול לעמוד שם ולהקשיב לזה. הוא כלכך רצה לספר לו איך נתן להארי להרוס את פניו עם הזין שלו ממש לפני שעתיים. לתאר לו כל פרט ופרט הכי קטן. שישתגע. אבל הוא לא עשה את זה. הוא החזיק את עצמו.
הוא אמר ״בסדר אבא״ כמו ילד טוב
ועלה לחדר.
שם הוא חשב גם על איך הארי פשוט גירש אותו, מה שהיה נורא מעליב, אבל בעיקר הוא חשב על הכמה דקות הבודדות האלו, בהם הכל הרגיש כלכך בסדר, והוא עצמו הרגיש כלכך טוב.
ככה עד שנרדם.