He changed my life from end to end

פרק 4: שקרים.

פרק 4: שקרים.

״דני, בוקר טוב,״ אימא העירה אותי.

אמרתי 'מודה אני' ואיחלתי לה בוקר טוב בחזרה. "מה השעה?"

״11 בצהריים. את בדרך כלל מתעוררת מוקדם בימי שבת, לא יודעת מה קרה לך אתמ - ״ היא התחילה להגיד וקטעתי אותה לפני שתשאל משהו.

״יש מישהו בשירותים?״ שאלתי.

״לא,״ היא אמרה ונשקה ללחיי. ״קומי.״

״אני קמה,״ אמרתי ויצאתי מתוך השמיכה. אימא סגרה את הדלת.
קמתי מהמיטה והתמתחתי.
הסתכלתי על עצמי במראה וחייכתי. היה נחמד אתמול. עם ליבי, זאת אומרת. אבל גם עם לירן.

אני לא מבינה מה הסיפור שלו. רגע אחד הוא עצבני וחוצפן לגמרי, רגע שני אני מוצאת אותו בורח ממישהו שאני לא מכירה אחרי שהוא הציע ברוב טובו ללוות אותי, וברגע השלישי אני בכלל מתחילה לרוץ גם, כי האיש ההוא מתחיל לצעוד לכיווני, וברגע הרביעי... טוב, אין רגע רביעי.

בחרתי ללבוש היום חצאית כחולה ארוכה וחולצת בד קטיפה שחורה.

צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, עשיתי נטילת ידיים, התפללתי והלכתי לסלון.

אבא התחיל לברך על היין ולאחר מכן קמנו לעשות נטילה, ואז בירך גם על הלחם.

״דני, איך היה לך אתמול?" אימא שאלה בניסיון לפתח שיחה.

"כיף מאוד," עניתי בחיוך והמשכתי לאכול, מנסה לא להיראות חשודה ככל הניתן.

״ואתה, אביאל? ״ שאלה אימא.

״עם חברים. ראינו איזה חילוני פה בסביבה והעפנו אותו, ״ הוא סיפר.

״באלימות?״ אימא נבהלה. ״אני לא מרשה לך להיות אלים, השם ישמור.״

״מה פתאום באלימות, ביקשנו ממנו יפה,״ הוא שיקר. שקרן.

״באמת? מה אמרתם לו?״ שאלתי וריכזתי את מבטי לעברו.

״אמרנו לו ש... שיילך. כי זו שכונה של חרדים, ״ הוא גמגם.

״והוא הלך?״ לא וויתרתי.

״כן, ״ אביאל אמר והרמתי גבה. "זאת אומרת, לא בהתחלה. הוא אמר בהתחלה לא, ואז אמרנו לו שיש חרדים אלימים בשכונה הזאת, לצערנו, ושהם יכולים לפרק אותו מכות, אז הוא הלך.״

״אה, יפה לכם שהסברתם לו יפה,״ אמרתי בציניות מוסווית.

״כן," הוא לא הבין מה אני רוצה.

״יש המון אנשים שדווקא היו מגרשים אותו באלימות, אבל לא אתם. לכם יש כבוד!״ חייכתי אליו.

״כן... כן, לנו יש כבוד,״ חייך חצי חיוך.

המשכנו לאכול ואבא סיפר לנו על פרשת השבוע.

אמרנו את ברכת המזון וכל אחד הלך לעיסוקיו.

נשכבתי על מיטתי וחיכיתי שליבי תגיע. לא אכלתי הרבה, אבל אני בכלל לא רעבה. מוזר. בימי שבת אני בדרך כלל אוכלת הרבה יותר.