He changed my life from end to end

פרק 2: Sick.

פרק 2: Sick.

״אוי, נו, ליבי. בשביל שתגידי לי את זה יכולתי לספר גם לאבא שלי, ״ נענעתי בראשי. הדבר העלה חיוך על פניה.

״כן, אני ישמח שתגורי אצלי,״ היא צחקה.

״תגידי, כשתתחתני בעזרת השם ויהיה לך ילדים,״ פתחתי.

"נו?" היא האיצה בי.

״אם אחד מהם יחזור בשאלה, את תעיפי אותו מהבית?״ שאלתי.

״לא. אני לא מסכימה עם השיטה הזאת, ״ היא גילתה לי.

״וההורים שלך?״

״גם לא. הם ינסו להחזיר אותנו בתשובה וכמובן לא יסכימו שנתנהג כחילונים בבית, אבל הם כן ייתנו לנו להישאר בבית,״ היא ענתה לשאלתי.

״הלוואי שאצלי זה היה ככה,״ אמרתי לה. גירוד דגדג את אפי, ושנייה לאחר מכן עשיתי אפצ'י.

״לבריאות,״ אמרה ליבי בחיוך.

״תודה. המזגן הזה הקפיא אותי, ״ גירדתי את אפי.

״תכף המזגן יתכבה, בגלל שעון השבת, ״ ליבי אמרה. ״תגידי, למה אמרת שהלוואי שאצלך זה היה ככה? היה משהו מעבר עם לירן, חס וחלילה?"

״השם ישמור, לא!" ביטלתי את דבריה במהירות.

״אז?״

״אני מתגעגעת לשירה,״ אמרתי בכנות. ליבי ליטפה את גב כף ידי בניסיון עלוב לנחם אותי.

״לא יצרתם איתה קשר מאז אפילו פעם אחת?"

״יצרנו קשר? אסור לנו להזכיר את השם הזה בבית!״ גיחכתי במירמור.

״אני מצטערת. באמת," ליבי אמרה בכנות.

״זו דרך כל כך לא נכונה! מה הקטע, למה היא הייתה צריכה לעזוב את הבית, רק בגלל שהיא חזרה בשאלה? זה כל כך מתסכל!״ התלוננתי.

״אולי תנסי לדבר איתה?״ גבה אחת מגבותיה העבות של ליבי התרוממה.

״איך? בלי פלאפון אישי, בלי מכשף,״ אמרתי.

״מחשב, לא מכשף,״ ליבי צחקה.

״אותו דבר,״ גלגלתי את עיניי.

״יש לך את הפלאפון שבבית, לא? את יכולה להשתמש בו,״ ליבי הציעה.

״מסוכן מדי. אם אימא שלי תראה מספר לא מוכר ותחליט לחזור אליו?״ אמרתי.

״אה, אם אימא שלך לא תסכים זה משהו אחר. את לא יכולה לעשות את זה בלי שהיא תדע, זה אסור."

"אלא אם כן..." עלה במוחי רעיון.

"אלא אם כן?"

"אלא אם כן, היא לא תדע," חייכתי חיוך קטן. "כן, זה טוב. אני אתקשר ממך. אני רק צריכה להשיג את המספר שלה, וזהו."

"לא, דני, זה לא רעיון טוב," ליבי נענעה בראשה.

"למה לא? היא לא תדע על זה!"