-נקודת מבט מאיה-
עיניי נפתחו במהירות.
חם לי.
חם לי כל כך.
העפתי מגופי את השמיכה ובאתי להוריד את הסוודר רק שראיתי את גיל יושבת לידי.
"למה את ערה?" שאלתי מבולבלת, סרקתי את סביבתי והבנתי שאני בחדרו של רועי. "לא נגמר הפרק." הודיעה גיל כשהמשיכה להביט בטלוויזיה, באח הגדול.
"איפה נועם?" שאלתי, אני לא זוכרת ממש מתי נרדמתי רק שהוא היה פה.
"הוא הלך ואת נרדמת בסלון רועי הביא אותך לפה וחברים שלו הגיעו." השיבה גיל. קמתי ממיטתו של רועי והלכתי לחדר הרחצה שבחדרו. אספתי את שערי הארוך לקוקו גבוה ושתפתי את פניי במים קרים. עדיין היה לי חם.
"את לא יורדת למטה ותלכי לישון." הורתי לגיל כשעמדתי בפתח בדלת. "שיגמר הפרק." נאנחה גיל ויצאתי מחדרו של רועי דואגת לסגור הדלת אחרי.
המוזיקה התחזקה ככל שירדתי במדרגות לכיוון הסלון. זיהיתי את עמית שדיבר עם אליאן וליאל. וגם את לירן ואיתן שישבו על הספה. חייכתי, אמרתי שלום והלכתי למטבח רגועה כרועי לא הזמין אנשים שלא הכרתי.
דנה הייתה שקועה בשיחה עם רועי, שניהם מחייכים וזה עשה לי חשק להקיא. "שלום ליפיפייה הנרדמת." קרא רועי כששם לב אליי.
"בוקר," חייכתי, לקחתי כוס פלסטיק גדולה שהונחה על שולחן האי ומזגתי לתוכה לימונדה שנועדה בכלל להתערבב בטח עם הוודקה.
"מה קרה נרדמת? לא מתאים לך." שאלה דנה והיא צדקה ממש לא מתאים לי. "לא יודעת." השבתי כשהם המשיכו בשיחה מתעלמים מקיומי. נאנחתי, עדיין היה לי חם ואין לי כוח ללכת להביא חולצה.
יצאתי למרפסת הגדולה והבחנתי במישהו שעם הגב אליי. התיישבתי בערסל ושתיתי מהלימונדה שלי.
הרוח הקרירה נעימה וגרמה לגופי לחזור לטמפרטורה הרגילה שלו. השמיים היו כהים, כמעט ולא רואו את צבעם בגלל העננים הרבים שמתאימים לחודש ינואר.
הבטתי שוב בבחור שעדיין עם גבו אליי.
ניסיתי לזהות אותו אבל שום דבר לא עלה בראשי. הוא לבש ג'ינס שחור שחיבק את רגליו הארוכות ומה שנראה קפוצ'ון אפור ומעליו ג'קט שחור.
פתאום הוא הסתובב, תפס אותי בוהה בו וגלגל את עיניו. "זאת את," נאנח כשנשען על המעקה מאחוריו ואז זיהיתי אותו, זה היה זיו אחיה הגדול של נועה.
"למה אתה פה?" שאלתי לא מבינה. בחיים לא ראיתי אותו עם רועי ואחותו חולת סרטן. בתקופה שאימא שלי חלתה בקושי יצאתי מהבית.
"הייתי צריך אוויר." משך בכתפיו באדישות. זו לא התשובה שרציתי לקבל, הבטתי בעיניו למרות המטרים הבודדים שבינינו. עיניו זהות לשל נועה. כל כך מלאות דמיון בעיניי.
"מי את בשביל אחותי?" שאל בישירות כששילב את ידיו.
"אני מתנדבת בבית בחולים." השבתי בלי בעיה. אני מעבירה למטופלים את הזמן. מציירת, לפעמיים מלמדת חומר, משחקת וגם לפעמיים רק מדברת איתם.
YOU ARE READING
Perfect To Me
Romanceלא קיים בן אדם מושלם. אבל תמיד אפשר להציג מישהו כשלמות. מאיה היא תלמידה מצטיינת, פעילה חברתית ומוקפת חברים ומשפחה. היא מכניסה אור לכל מקום אליו היא מגיעה. כיום היא נחשבת ׳פופולרית׳ פשוט מתחבבת על כולם. אבל היותה אדם ׳מושלם׳ מאיה מתוסבכת מאוד. אם ז...
