friends don't lie

פרק 2-פלוס אחד

נקודת מבט אוראל
"נו דן בסוף לא הסברת לי מי הפלוס אחת שלך ולמה אתה לא עם אלה בסוף…" שאלתי את דן בסקרנות. אלה היא ילדה מקסימה ואני בטוח שהם יהיו זוג יפה למה להרוס את זה עוד לפני שזה התחיל? חוץ מזה אלה טובה מידיי, טובה מידיי בשבילו, 'על מה אני חושב למען השם' אמרתי לעצמי במוח והמשכתי להציק לדן. "נו ספר לי אני החבר הכי טוב שלך אתה לא יכול להסתיר ממני דבר כזה" אני מציק לו ומנענע את ידו עד שלבסוף הוא מרים ידיים בצחוק קטן וציני ואומר "תקשיב אני בקטע של אלה , בקטע של אלה חזק ואני לא יודעת לאן זה יתקדם ומה יהיה אבל בכול מקרה נינה כנראה תהיה הפלוס אחת שלי" הוא אמר ופתח את הטלפון שלו. "מה קשורה נינה לחיים עכשיו מה? על מה אתה מדבר בכלל?" אמרתי בכעס. נינה ודן היו חברים טובים שנים, אבל נינה השתנה ומאז הם לא ממש חברים. ואני באמת לא מבין למה הוא ככה "אני באמת לא מבין אותך אחי, אתה בקטע שלה היא בקטע שלך, מה לעזאזל אתה עושה דן?"  אמרתי בקצת כעס ובניסיון אמיתי להבין אותו, הילד הזה כמו אח שלי כבר 12 שנה שאנחנו החברים הכי טובים ואני עדיין לא מצליח להבין אותו עד הסוף לפעמים. כשהמחשבה הזאת עברה במוחי גיחכתי דן הסתכל עליי ואני עליו ושמתי לב שלחיו נהיו אדומות במקצת, "קודם כל את בטוח שהיא בקטע שלי?" דן אמר מובך וקטעתי אותו "ברור! ברור יטמבל שהיא בקטע שלך ! איך אתה לא רואה את זה?!" אמרתי בטון תקיף וצוחק בו זמנית שנינו צחקנו ואז הוא אמר "אבל מה עם נינה? הצעתי לה להיות הפלוס אחת שלי, אוראל אני ילד בן 17 אני צריך להתקדם עם זה לאן שהוא, אני לא רוצה להיות בתול בצבא" סטרתי לפניו "עזוב אותך מנינה עזוב להיות בתול בצבא , אתה בקטע של אלה היא בקטע שלך יש לך הזדמנות למשהו מעבר לסטוץ של לילה אחד תנצל את זה דן אל תהיה טמבל. אתה עכשיו מתקשר לנינה ומבטל איתה , אלה שווה יותר מזה אל תהרוס את ההזדמנות שלך למשהו טוב". אמרתי והוא הנהן ולא הוציא יותר מילה, הוא הלך לצד לכמה דקות ודיבר בטלפון כשהוא חזר הוא הסתכל עליי עם חיוך מרוצה ואמר "ביטלתי עם נינה, אתה צודק יש לי ולאלה סיכוי חבל שבגלל שטות כזאת אני אהרוס את זה, אני בטוח שמתי שהוא זה יגיע". חייכנו והוא הסמיק מהמחשבה עלייה , נתתי לו אגרוף חברי ואמרתי באנחה קלה וגיחוך "אוי הילד מאוהב".

*נקודת מבט של אלה*

אמילי ואני היינו בבית של אמילי וישבנו שם ודיברנו על מה עושים ביום חמישי. היום כבר יום שלישי ואני עדיין לא בטוחה אם אני רוצה ללכת או לא. אמילי שמה לב שאני בוהה ושקועה במחשבות "על מה את חושבת הפעם אלה?"  היא שאלה בגיחוך ונקשה באצבעותייה מול פניי בשביל להוציא אותי מהבהיה שלי. "מה? כן, חשבתי על הפלוס אחת של דן, חשבתי שאולי יקרה בינינו משהו ביום חמישי" אמרתי באכזבה, השפלתי את פניי והתעסקתי בשרוך של המכנס שלי בשביל להעסיק את עצמי. לפתע שמעתי אותה מצחקקת בזמן שהיא מסתכלת על הטלפון שלה "ל-למה את צוחקת?" אמרתי ברגשות מעורבים של כעס בלבול וחוסר ביטחון, היא המשיכה לצחוק עוד קצת ואמרה "עזבי את תראי אחר כך" היא ציחקקה שוב וחזרה לטלפון שלה.