friends don't lie

פרק 4- רומיאו ויוליה

*נקודת מבט אלה*

לפתע אני שומעת קול מוכר צועק "דן! אלה! מחפשים אתכם בכול מקום מה אתם עושים פה?" ומיד על פי הקול אני מזהה את אוראל שצועק מרחוק. אני נאנחת בכעס כשאני מרגישה את דן מתרחק ממני. לפני שהוא התרחק לגמרי וענה לקריאתו הוא נישק את הלחי שלי וקרץ "אנחנו פה אוראל חיכינו לכם כאן, איפה כול השאר?" הוא צעק ואני ישבתי שם, בוהה באוויר ומנסה לעכל את כול מה שקרה עכשיו. הלב שלי דפק בחוזקה ובראשי רצו מיליון מחשבות על מה היה יכול לקרות במידה ואוראל לא היה מגיע והורס את הרגע המקסים הזה שהיה ביני לבין דן. 'את בכלל מוכנה לנשק אותו?' המחשבה עברה בראשי והחלטתי 'היום בערב אני הולכת לעשות מהלך' חייכתי לעצמי ודן חייך אליי בחזרה כאילו חשבנו על אותו הדבר.

*נקודת מבט דן*

נגמרה ההפסקה ואוראל ואני עלינו לכיתה וכול הדרך חשתי על הרגע שהיה לי ולאלה 'כמה היא יפה' חשבתי לעצמי וחייכתי "סליחה שהרסתי לכם את הרגע שם" אוראל אמר וראיתי על פניו שהוא מובך "קודם כול אתה זבל" אמרתי ושנינו צחקנו "הרסת לי את הרגע איתה! היינו ממש קרובים ללהתנשק והרסת את זה! נו עד שהיה לי אומץ לעשות משהו ועוד הלך לי טוב ילד זבל" אמרתי בעצבים ובצחוק בו זמנית. כן כעסתי עליו שהוא הרס לנו את הרגע מצד אחד אבל מהצד השני הוא לא עשה את זה בכוונה אז אפשרי לסלוח לו. נכנסנו לכיתה ובגלל שאני בכיתת חינוך מיוחד הכיתה קטנה ומורכבת בעיקר מחברים טובים וקרובים שלי ומחנך שהוא כמו אח. כשנכנסנו כול הכיתה דפקו על השולחנות ועשו מלא רעש ואני צעקתי בצחוק עליהם "מה אתם עושים חבורת מפגרים?!" הם המשיכו לעשות רעש ואז כשהם הפסיקו אור צעק "בובה ראינו אותך ואת אלה מתנשקים" ושוב כולם עשו רעש "אני מבקש עוד לא התנשקנו אוראל דאג להרוס את זה" צעקתי עליהם וכולם התחילו לזרוק על אוראל ניירות "אוראל נו למה? מסכן רומיאו שלא יתאבד"(ה.כ. רפרנס לסיפור אני מבקשת) דורי צעק וכולם צחקו, התיישבנו והמשכנו בשיעור.

כשהיום נגמר עליתי באוטובוס הביתה לארגן כמה דברים לפני שאני הולך לביתו של תומאס. בדרך שמעתי באוזניותיי את השיר 'WONDER WALL' של להקת OASIS(ה.כ. השיר נמצא למעלה מאוד מומלץ לשמוע) וחשבתי עליה . דופק הלב שלי עלה והסמקתי מעט כשחשבתי על הכמעט נשיקה שהייתה לנו היום 'רק אם אוראל לא היה הורס את הרגע הזה אולי באמת היינו מתנשקים, ואז הייתי מקבל איזו שהיא משמעות לחיים שלי כי כרגע אין' חשבתי לעצמי וכאבה לי המחשבה שאני מחפש ריגושים בשביל לתת לעצמי סיבה לחיות. אני אומנם נראה לשאר האנשים מצחיק ומלא חיים ושמח אבל מבפנים הלב שלי ריק אני מחפש ריגושים וסיבות לחיות כי כבר אין לי. בין כול המחשבות שלי אני כמעט מפספס את התחנה שלי ושם לב בנס. אני יורד מהאוטובוס ממשיך במחשבותיי בזמן שהמוזיקה עוד מתנגנת באוזניי. אני עולה במדרגות הביתה ומתפלל שאימא שלי לא בבית, למרות שהיא יודעת שאני ישן אצל תומאס אני לא רוצה להתמודד איתה כרגע. למרות שיש לי אהבה רבה לאימא שלי קשה לחיות עם אימא חולת נפש ושלא נדבר על אבא שלי אבל זה לא הזמן. אני נאנח בהקלה כשאני רואה שהיא לא בבית , אני ממהר לפתוח את הדלת לארוז לי תיק ולסיים את עיניי ולצאת 'היום הולך להיות יום מיוחד' חשבתי לעצמי.