כאילו זה היה אתמול - משחקי הרעב

פרק 7

כמו השבוע האחרון , הימים הבאים חלפו בסערה של הכנות לחתונה . הם כללו שכנועים רבים מצד פיילור לבקש ממני להעביר את החתונה לקפיטול , אבל לא הסכמתי . לא הסכמתי עד שפיטה ביקש ממני . ערב אחד כשהלכנו לישון הוא חיבק אותי חזק ולחש לי ''למה לא ?'' ''למה לא מה ?'' עניתי בחזרה ''למה את לא מסכימה לערוך את החתונה בקפיטול ?'' ''למה אתה רוצה לערוך אותה בקפיטול ?'' עניתי בשאלה משלי , בטוחה לזה שפיטה שם לב שאני מנסה להחליף נושא אבל כנראה שהוא החליט שאם הוא יענה לי על השאלה אני אענה על שלו . ''כי ... קטניס'' הוא אמר , אחז בפרק ידי והסתכל לי בעיניים ''כי למרות כל מה שעברנו , ועברנו הרבה , האחרים תמכו בנו , בך'' אחיזתו במפרק ידי התהדקה ''הם האמינו בך , בעורבני החקיין , שייתן להם עתיד טוב יותר , וכך יהיה , אבל המצב עדיין קשה , ואני חושב שחתונה יכולה לשמח אותם'' שקלתי את דבריו , הוא צודק ''בסדר'' אמרתי חלושות ועל פניו הופיעו הפתעה , כאילו לא ציפה שאני אוותר כ''כ בקלות , אם בכלל , ''אבל'' אמרתי והבעתו על פניו של פיטה אמרה לי שהוא צפה את זה . ''אבל מה ?'' ''רק בתנאי שקודם נערוך את טקס הטוסט , פה .'' עיניו של פיטה אורו מהמחשבה ''בואי נעשה את זה עכשיו'' הוא הציע ואיך יכולתי לסרב ? ''אוקיי'' אמרתי ספק מפחד ספק בהתרגשות .

ירדנו למטה למטבח . אין צורך לפרט מה קורה בטקס הטוסט , הרי כולם בקפיטול יודעים מהו משמעות המנהג הישן של מחוז 12 לאחר שפיטה הסביר עליו בראיונות לפני משחקי הרעב ה 75 , כשכולם חשבו שאנחנו נשואים . ושאני בהיריון .

הכנו את הטוסט ובדיוק התכוונו לאכול אותו כשהטלפון צילצל , פיטה נאנח ואמרתי לו שייחכה בזמן שניגשתי לחדר ליד לענות . הרמתי את שפופרת הטלפון ושמעתי קול זר אומר ''שלום , האם זאת קטניס אוורדין ?'' ''כן'' עניתי ''זה משהו דחוף ?'' שאלתי ''כי אני קצת באמצע פה , וגם ככה השעה מאוחרת'' ''חוששני שכן'' ענה לי הקול הזר , הוא נשמע קול של אישה , לא צעירה אבל גם לא מבוגרת , הקול היה עייף ועצוב ''מה קרה ?'' שאלתי וחששות התגנבו לליבי , משהו בקשר לחתונה ? לפיטה ? לאמא שלי ? ''לא , זה בקשר לגייל'' 'גייל ?' חשבתי לעצמי , מה כבר יכול להיות קשור אליו ? אולי הוא עבר למקום אחר וביקש שיודיעו לי ? ''מה איתו ?'' ''הוא .... הוא נפצע . וקשה , הוא בבית החולים תחת הרדמה , מנסים להציל אותו'' לא ידעתי מה להגיד , אולי אני כבר לא אוהבת את גייל כמו פעם , אבל עדיין זה , זה הוא . ''קטניס'' שמעתי את פיטה צועק מהמטבח ''הכל בסדר ?'' לא עניתי . לא הצלחתי לענות , לא לו ולא לאישה מהטלפון . נשענתי על הקיר בישיבה והתחלתי לבכות כשהטלפון לידיי . אחרי כמה דקות שנדמו כמו נצח פיטה בא וראה אותי יושבת שפופה , עכשיו כבר כשלחיי רטובות מדמעות חמות ועיניי אדומות . הוא מיהר לעברי ''מה קרה ?'' הוא שאל בשקט , בקול מרגיע ועטף אותי בחיבוק . נמסתי לתוכו , לא רציתי שהאמת תהיה נכונה . ''מה קרה ?'' הוא חזר על השאלה שלו , הפעם בקול תקיף יותר ''גייל הוא הוא ....'' ''מה איתו ?'' ''הוא פצוע קשות , הוא בבית .... חולים'' אמרתי חלושות כשקולי נשבר. הוא בהה בתקרה , כמו מי שאינו יודע מה להגיד , ידעתי שהוא אף פעם לא היה בטוח מה הקשר שלי עם פיטה , בעיקר לאחר שהציע לי נישואין , אבל אני ידעתי שאני אוהבת אותו ואני רוצה רק אותו . פתאום הוא שם לב לטלפון לידי וקירב אותו לאוזנו ''הלוו , יש מישהו על הקו ?'' לא שמעתי את התשובה , אבל הנחתי שהאישה עוד הייתה על הקו , מכיוון שפיטה המשיך לדבר ''אני מבין'' ''כן בסדר אנחנו נבוא מחר תשלחו מישהו שיאסוף אותנו , תודה'' וניתק את השיחה . 

יצא פרק קצר אבל הבטחתי ל @jane_fangirl עוד פרק אז הנהההה