הצד האפל של הירח

פרק 1

נקודת מבט נואה:

חלום-
"אמא , אל תלכי ,בבקשה" בכיתי לאימי אשר גוססת במיטה "מותק שלי , הכל בסדר חמודי".
אמרה לי אימי, מסתכלת עליי במבט האוהב שלה . "מתוקי , אני צריכה שתבטיח לי משהו"
"כל דבר אמא" אמרתי. "אני צריכה שתפתח את המגירה  הראשונה שבשידה ליד המיטה"אמרה ואני מהרתי לעשות כדבריה.
"יש שם בתוך קופסה שחורה קטנה, תוכל להביא לי אותה? מצאתי את הקופסה ומהרתי להביא לה אותה. אמי פתחה את הקופסה והוציאה מישם תליון יפייפה, "נואה אני צריכה שתבטיח לי שתשים את התליון הזה עלייך כל הזמן עד שתמצא את המיועד שלך, התליון הזה ישמור עלייך. כל זמן שתשים אותו לא יוכלו להריח את ריח האומגה שלך" אמרה לי אימי
"בסדר אמא" הבטחתי לה .
"יופי מתוקי"אמרה והתחילה לעצום את עינייה,
"אמא לא, אל תמותי לי" בכיתי ,
"הכל בסדר חמודי, הכל בסדר"וזה היה הדבר האחרון ששמעתי ממנה.

התעוררתי מהחלום , אור הבוקר כבר התחיל לעלות בחוץ .
הרגשתי רטיבות על פניי, כנראה שבכיתי מתוך שינה.
עברו שנתיים כבר מאז מותם של הוריי, אבי מת ראשון וכמה ימים אחר כך מתה גם אמי .
אני עדיין גר בבקתה הישנה שלנו ביער .
אבל היום החלטתי שזה עומד להשתנות, אני מספיק גדול ובוגר להתמודד עם העולם שבחוץ, יש לי את התליון שלי שיסתיר את ריחי ומגיל קטן הוריי לימדו אותי כל מה שצריך להשרדות , אני יודע איזה מאכלים מן היער אפשר לאכול ואלו לא , אני יודעה לבנות לעצמי מחסה מעלים וענפים וגם להדליק מדורה .
התלבשתי בבגדים שהכנתי מראש, לקחתי את התרמיל שלי נעלתי נעליים , ובוא נראה שלא שכחתי כלום- אה כן התליון שלי , איך יכולתי לשכוח , שמתי מהר את התליון על צברי .

הסתכלתי במראה בוחן את מראי , שיערי בצבע בלנדיני בהיר ממש וגלי עיניי בצבע תורכיז וגופי דק , אף פעם לא אהבתי את גופי אשר היה רזה ודקיק בגלל עצם היותי אומגה .

פתחתי את הדלת הרעועה, ויצאתי נושם נשימה ארוכה ומתחיל לצעוד .

נקודת מבט ריי:

"ושלא תעז לחזור לכאן בלי מיועדת או מיועד!"
צעקת אבי נשמעה ברחבי הבית .
אבי ממש התעצבן היום שגילה ששוב שכבתי עם מישהו שהוא לא המיועד שלי, הוא כעס נורא , וסוג של גירש אותי מהלהקה עד שלא אמצא את המיועד שלי לא אוכל לחזור , ברצינות אני בן 18  ומוצאים את המיועד כבר בגיל 16  אם לא מצאתי אז כנראה שאין , תאמינו לי שאני רוצה למצוא  את המיועד שלי אבל כבר השלמתי שכנראה היא/הוא לא יופיע  . 

יצאתי משטח הלהקה יחד עם שני חברי הטובים אלכס ואד שהחליטו (מעצמם חשוב לציין) להצרף אליי, לשניהם יש כבר מיועדים והם החליטו לעזור לי בחיפוס .
עברנו כבר  ברוב הלהקות האפשריות והשעה הייתה רק 11:00 בבוקר המשכנו ללכת
והגענו לאיזה יער נטוש וסבוך , היער היה יכול להפחיד אותנו אם היינו בני אדם אבל בתור אנשי זאב שגדלו ביער לא היה לנו בעיה .
הסתובבנו ביער החשוך שפתעום אפי קלט ריח נעים , ריח תות עדין משולב עם ריח של גשם רענן הריחות האוהבים עליי, אבל שניה אחר כך הריח נעלם (ה.כ: הוא הריח את נואה שניה לפני שהוא שם את התליון) הסתכלתי על חבריי לראות אם גם הם הריחו משהו, "גם אתם הרחתם את זה עכשיו?" שאלתי אותם "את מה?"שאלו,
מוזר
"לא משנה"אמרתי .
כנראה שרק אני הרחתי את הריח הזה או שסתם דימיינתי.
המשכנו להתקדם . "אולי כדאי שנהפוך לזאבים זה יקל עלינו ,לא?" אד הציע, "רעיון טוב "אמרתי  ,והפכנו לזאבים , התחלנו לרוץ , לשחרר קצת עצמות .
רצנו איזה חצי שעה, רואים כבר את היציאה מיער שפתאום שמעתי קול קטן ועדן שנשמע כמו יבבת בכי או כאב התקדמתי לכיוון הקול וראיתי נער קטן עם שיער בלונדיני יפייפה שנראה כל כך נעים שרציתי לגעת בו, הנער שכב על האדמה מעולף, הוא היה מלא בשריטות ופצעים ,
בדרך כלל הייתי פשוט מתעלם או קורא למישהו אחר שיטפל בו אבל הפעם משהו בנער משך  אותי , הרמתי אותו אליי בזהירות וקראתי לחבריי ,
כנראה שנחזור בכל זאת עם משהו הביתה.

זה ציפור? זה מטוס?
לא, זהו הפרק הראשון שיצא סוף סוף😁
אז כן , פרק ראשון מקווה שיצא טוב , לא לדאוג אני אשתפר בהמשך והפרקים יתארכו יותר עם הזמן.

נ.ב
בעיקרון הפרק היה אמור לצאת ביום שישי אבל הוואטפד עשה לי בעיות ולא נתן לי לכתוב את הפרק.
אם למישהי/משהו יש בשבילי רעיונות חהמשל העלילה אשמח שתכתבו .

ביי