הצד האפל של הירח

פרק 3

בתמונה הזאב של נואה

נקודת מבט כללית:

לאחר כמה ימים

הלילה הגיע,
נואה נכנס לחדרו, החדר בו התעורר לראשונה לפני כמה ימים,
מאז נואה כבר הספיק להתיידד עם רוב החברים בלהקה, הוא למד להשתתף בעבודות הבית והרגיש הרבה יותר טוב אמנם פצעיו עוד לא החלימו לגמרי אבל הם כבר לא הכבידו עליו כמו מקודם.

היו רק שתי בעיות, הראשונה היא בעיית האומגה,
נואה סיפר ללהקה סיפור כיסוי שהוא בטה ושהזאב שלו חלש מכדי להשתנות בגלל תאונת ילדות,
התליון לא זז מצברו גם במקלחת, כשישן או כל דבר אחר, זה לא היה נוח. בבית שביער נואה היה מוריד אותו כשהיה הולך לישון פה הוא היה צריך לנהוג בזהירות כדי לא לחשוף את עצמו.

הבעיה השניה היא לא אחרת מאשר ריימונד, נואה התיידד עם הלהקה וכולם היו נחמדים והכל ,אבל ריימונד פשוט הלחיץ את נואה, מבטו הבוחן וגופו האפל. לא עזר גם שהוא כמעט לא דיבר חוץ מכמה הערות מפחידות פה ושם .

ריי ממשיך להרגיש את המשיכה המוזרה כלפי נואה ומעדיף להמנע מלהפגש איתו. הוא ישקר אם יגיד שנואה לא מסקרן אותו, הנער הקטן יפייפה ומושך ונראה כל כך חמוד כשהוא מתלהב מדברים כל כך פשוטים כמו רכבים ומכשירים חשמליים..נראה כאילו הוא בכלל לא ראה כאלו דברים לפני. אבל הדבר הכי מוזר ומסקרן בו הוא שאין לא ריח, לכל אחד יש ריח שמייחד אותו ואת משפחתו ולנואה לא היה שום ריח, אפילו אביו לא יכל להבין מדוע..זה פשוט מוזר..

נ.מ נואה

קמתי בבוקר מתכונן לשיגרה הרגילה שלי בשבוע  שלי פה.
השמש זרחה בחוץ ומזג האויר היום נראה שרק משתפר,
אני אוהב בקרים הם גורמים לי להרגיש רגוע ומוכן לקראת המשך היום...
סיימתי להתארגן ויצאתי מהחדר מתקדם לכיוון המטבח הגדול בבית הלהקה. בזמן שהותי פה הבנתי בקטנה את סדר המגורים בלהקה,
לכל משפחה יש בית מישל עצמה באיזור  ובנוסף יש את הבית הגדול-בית הלהקה שבו חיים משפחת האלפה המנהיג, בערבים אפשר לבוא לפה יש כאן ארוחת ערב ענקית וכל מי שרוצה בא, אוכלים ביחד יושבים ומדברים אך בשעות היום הבית כמעט ריק מלבד מי שגר פה אין אף אחד.
זה בסד מצידי אני אוהב שקט, אני רגיל לזה מהמגורים ביער, רגיל לכך שהרעשים היחידים הם אני וחיות באזור.
חיממתי לעצמי חתיכת פשטידה שנשארה מאתמול במיקרוגל, זה ממש מגניב המכשיר הזה,
לואי,בטא מהלהקה וחבר טוב שהספקתי להכיר לימד אותי להשתמש בו, מכניסים את האוכל לוחצים על הזמן שרוצים בדרך כלל דקה או שתיים וזהו האוכל מוכן.
בבית שלי ביער הדבר החשמלי היחיד שהיה לי היה מנורה, כאן הכל מלא במכונות מוזרות.

התיישבתי לי בשלוחן הקטן במטבח נותן ביס ונאנח בהנאה מטעם הפשטידה שומע לפתע צעדים, צעדים שכבר הספקתי להכיר...

ריימונד.

'אוקיי נואה אתה מסוגל לסה הכל בסדר..רק תנשום עמוק ותגיד כמו ילד טוב בוקר טוב'

"ב..בבוקר טוב"
'נו באמת אתה חייב לגמגם' נזפתי בעצמי

"בוקר" ענה

'אמלה הקול שלו יותר אפל ממקודם,כנראה הוא לא טיפוס של בוקר'

הוא התקדם לכיוון המקרר לוקח פחית של..אין לי מושג מה... ויוצא מהמטבח כאילו לא היה.

'מוזר' חשבתי ממשיך לאכול את הפשטידה.
כי טוב עם כמה שהוא מפחיד שום דבר לא יהרוס לי את התיאבון במיוחד עכשיו עם הפשטידה המושלמת הזאת! ועכשיו אחרי שכבר פגשתי את ריימונד הזה היום לא יוכל להדרדר יותר..

נ.מ כללית

באותו הזמן..
דמות מסתורית ישבה על עץ בקרבת מקום מתצפתת בלי ידיעתו על נואה עינייה ממוקדות על צוורו או יותר נכון על תיליונו ואז מתמקדות על פניו. הדמות מוציאה מהר את המצלמה ומצלמת מספר תמונות ומתקשרת במהירות למספר לא ידוע,"בוס מצאנו אותו, מצאנו את האומגה האחרון"...

טאם טאם טאםם
פרק חדש חדש וכנראה גרוע ביותר. כן כן אני יודעת אהתעקבתי מלא זמןן(יותר כמו מלאאאאא זמןןןן) אבל הנה פרק אז יופי...כן..יופי

ממש תודה לכל מי שעזרה נתנה טיפים או סתם לחצה ואיימה עליי להמשיך זה לא מובן מאליו
מקווה שנהנתם🤗

נ.ב
לא לדאוג אני מודעת שהפרק הזה מוזר אבל הכל יתברר וישתפר בהמשך
(אם יהיה המשך😎*שילוב ידיים דרמטי*)