בת השלג, פאנפיק של פרסי ג׳קסון

הילדה שכולם שכחו

עוד לילה קר בארמון הצפון. סופיה חשבה שוב על הנושא שעליו חשבה כל לילה, המשפחה שלה. היא מעולם לא פגשה את אבא שלה, לא היה לה מושג מי הוא היה, היא גדלה בארמון הקרח של בוראס. בלי שום השגחה חוץ מהסיבובים האקראים של קאלאיס וזטס שעברו בילתי נראים ליד חדרה כדי להציץ בחייה של הילדה האהובה של אחותם המועדפת וכמובן רצו להיפטר מסופיה בהקדם האפשרי כדי שאחותם תפסיק לתת כל כך הרבה תשומת לב לקטנטנה המושלמת שגם הסתירה מאביהם. אבל סופיה לא ידעה שהיא בתה של קיאונה, אף אחד לא ידע. הסוד הזה היה שמור עמוק מתחת לכל שכבות הקרח והשלג שכיסו את קוויבק. וכמובן אף אחד מעולם לא ביקר את סופיה שבזמן שגדלה לבדה למדה קרוא וכתוב באנגלית, צרפתית, לטינית ויוונית עתיקה מהספרייה הענקית בחדרה הענקי- קיאונה מעולם לא ביקרה אותה אבל גם לא רצתה שבתה תגדל אומללה לגמרי ולכן נתנה לה כל מותרות אפשרית- ולמדה איך לדבר את כל אותן שפות מהשיחות ששמעה כשהצמידה את אוזנה לחריץ של הדלת כדי לצותת לשיחות שמהן הרחיקו אותה. כך היא חיה במשך 13 שנים ארוכות, לומדת מתוך כל אותם ספרים על העולם המיתולגי היווני והרומי ושיננה את כל הסיפורים והמיתוסים שיכלה למצוא, היא למדה איך אנשים נראו מהפסלים הקפואים שקראתה מחוץ למראה החד צדדית ששימשה אותה כחלון קטן לחדר הכס של סבה, זאת הייתה שגרה מזעזעת, נימפות הרוח הביאו לה אוכל רק פעם בכמה ימים, וממש מעט כל פעם.
עד שיום אחד היא שמעה שיחה מתנהלת מחוץ לחדרה והסתכלה דרך החלון הקטן אל חדר הכס וראתה את זטס וקיאונה עומדים מאחורי נער ונערה שככל הנראה דיברו עם בוראס על משהו. היא ראתה שהנער היה גבוה, בלונדיני עם עיניים כחולות, ובטח בערך בן 16 או 15 עם מה שנראה כמו קעקוע של הרבה קווים על ידו, הנערה דיברה אל בוראס בצרפתית (ככל שסופיה יכלה לשמוע), היה לה עור שחום מעט, שער כהה ועיניים חומות, גם היא בת 15 בערך והייתה בשערה נוצה בצבעים נוצצים ויפים כפי שסופיה לא ראתה מעולם- הרי היא חיה בארמון מקרח לבן וכחול- ושניהם לבשו חולצות כתומות עם פגסוס עליהן. הנער והנערה נראו מתוחים מאוד ובוראס נראה מרוצה, כלומר זה היה עניין חשוב מאוד וידו של בוראס הייתה על העליונה. כל זה היה מאוד מעניין אבל זה לא מה שעניין את סופיה. את סופיה עניין שרק זטס וקיאונה היו שם, כלומר קאל שמר על משהו אחר או אולי על מישהו אחר. סופיה רצה אל הצד השני של חדרה- מה שלקח בערך דקותיים בגלל הגודל של החדר- אל החלון הענקי שהשקיף על בערך כל הארמון, עם צפיה טובה במיוחד על הגג ועל מנחת המטוסים, אף פעם לא היה שם כלום אבל היום היה שם משהו, יותר נכון שלושה משוהים, יותר נכון שני מישהוים ומשהו אחד. על מנחת המסוקים היו קאל, נער כלשהו ומזוודה עשויה ברזל וסופיה הייתה יכולה להישבע שלפני כמה היא ראתה את המזוודה הזאת מופיעה מדרקון מתכת ענקי. סופיה הייתה כמובן סקרנית מאוד וניסתה לחדד את עינייה כדי לראות את הנער יותר טוב, היה לו שיער שחור מתולתל וחגורת כלים צהובה, וזה כל מה שסופיה הייתה מסוגלת לראות. סופיה בהתה בגג עוד כמה דקות, משוכנעת שקאל יחטיף לנער בפרצוף עם מקל הוקי אבל לפני תום 20 דקות שניהם ירדו מהגג לכיוון המבואה. סופיה רצה בחזרה לחלון הקטן בצד ההפוך של החדר וראתה את הבלונדיני ואת הנערה עוזבים את חדר הכס עם קיאונה וזטס מאחוריהם, קיאונה נראיתה מאוד עצבנית וזטס נראה משועשע. סופיה הסתכלה על שלושת הנערים עוזבים את הארמון באכזבה, היא רצתה עוד כמה פסלי קרח יפים. מסתבר שגם קיאונה הייתה מאוד מאוכזבת, אבל בעיקר רותחת מכעס ובזמן אחת מהתפרציות הכעס שלה היא זרקה את כל חפצי ההוקי של קאל מהגג, אחד מהמקלות פגע בחלון הענקי בחדר של סופיה וניפץ את כל הזכוכית. סופיה הבינה מהר את ההזדמנות שנתן לה הגורל ומהר קפצה מהחלון אל השלג הרך, זה כאב אבל זה היה שווה את זה, היא סוף סוף הייתה חופשיה! אבל לאן היא תלך? היא שמעה הרבה על הארמון של איולוס, שליט הרוח בשיחות של סבה ואימה ולכן החליטה לחפש את המקום. אחרי כמה ימים היא מצאה אותו, ונשארה שם לעוד כמה ימים, מתיידדת עם רוחות הצפון עד שכמעט בחצות, יום אחד כשצפתה בשידור הרגיל של איולוס על מזג האוויר וגיכחה לעצמה על כמה מטופש הוא נראה עם כל האיפור הדלתות נפתחו ושלושה נערים נכנסו ביחד עם מולי,העוזרת הנוכחית של איולוס, סופיה התקרבה אליהם כדי לצותת לשיחתם, כפי שצותתה לשיחות כל חייה וראתה שאלה בדיוק אותם שלושה נערים שהיו בארמון של בוראס. האם ייתכן ששלחו אותם אחריה? לא, לאף אחד לא אכפת ממנה עד כדי להאכיל אותה כראוי, שלא לדבר על לחפש אותה אם היא הלכה לאיבוד. ובכל זאת, מיהם? לא היה לה מושג, אבל היא רצתה לגלות ולכן עקבה אחריהם גם אחרי שהם עזבו את הארמון של איולוס כל הדרך אל קליפורניה אל קרב מוזר מאוד, היו שם הרבה בנות שלבשו בגדי כסף וירו מקלי עץ מחודדים ממה שנראה כמו נבל מעץ עם מיתר אחד. לקח לסופיה זמן מה להבין שאלה היו חץ וקשת, כמו שקראה בספרי המיתולוגיה שלה. כלומר אלה היו בטח ציידות ארטמיס, המנהיגה שלהן נראתה מוזרה יותר מכל חברותיה יחדיו, עטרת הכסף היפה והעדינה על ראשה בהחלט לא הותאמה מראש עם התלבושת השחורה והמפחידה במעט של הנערה הצעירה, והיו לה עיניי חשמל מהפנטות, כמו עיניו של הנער הבלונדיני אבל יותר מרוכזות וחדות, כמו עיניו של אדם שעבר הרבה ומוכן לעבור הרבה יותר לפני שיכנע. הייתה גם אישה זקנה בכלוב עשוי עץ ואדמה מאיזו סיבה לא מובנת ולא חשובה. לא חשובה בגלל שבעוד רגע הצטרפו לקרב שלוש דמויות מוכרות... מוכרות מדי... סופיה התקרבה יותר אל מרכז הקרב ושמעה קול שאישש את ניחושה הגרוע ביותר. רוחות הצפון הגיעו לביקור. קיאונה, קאלאיס וזטס עמדו מול שלושת הנערים שאחריהם עקבתה סופיה כל הדרך אל הקרב וכנראה נלחמו בהם. סופיה לא התכוונה להישאר ולצפות ברוחות הצפון הורסות חיים של עוד אדם אחר, אז היא הלכה והלכה והלכה הרבה זמן, בלי אוכל או מים, היא הייתה רגילה לזה. אחרי כמה שעות, או ימים או שבועות היא הגיעה אל כביש שנכנס אל תוך מנהרה או מבנה כלשהו, עם שני נערים בשריון ששמרו על הדלתות. למה שאנשים יצטרכו שריון כדי לשמור על הכביש הזה? למה שיצטרכו לשמור על הכביש הזה? הסקרנות של סופיה גברה על החושים והאינסטיקטים שלה שאמרו לה שלא בטוח ללכת למקום כה מוזר ובטח מסוכן. אז היא חיכתה וחיכתה וחיכתה עד ששני הנערים בשריון הלכו כדי להתגנב מעל הדלתות לפני שיגיעו עוד אנשים בשריון. היא הסתכלה סביבה, היא עמדה במעין עיר מוזרה (למה כל דבר היה כל כך מוזר מאז שהיא עזבה את ארמון הצפון?) עם עמודים וקשתות אבן רומיים לצד בנייני בטון גדולים לצד בסיס צבאי מסיבי. במשך חצי השנה הבאה סופיה התחבאה בתוך העיר החבויה, הסתובבה הלוך ושוב ברחובות הרחבים ואספה את האוכל שנשאר אחרי החגיגות הגדולות שתמיד היו במקום זה או אחר. וכך עברה לה חצי שנה של חופש בשביל סופיה.
אבל מי היו הנערים שאחריהם עקבה סופיה מהארמון אל הקרב? מי הייתה אותה נערה צעירה עם העיניים המיוחדות? מה בדיוק הייתה העיר החבויה ההיא? למה האישה ההיא הייתה בכלוב? מה קרה בסופו של אותו קרב? ומה היא המשמעות של החולצות הכתומות עם הפגסוסים עליהן?
השאלות האלו אשר הטרידו את סופיה כל לילה, אני מאמינה שיש לכם את התשובות להן, אבל אל תגלו לה, יש לה עוד דרך ארוכה ללכת כדי להשיג את התשובות בעצמה.

הפאנפיק הראשון שלי! יאייי ❄💙