בת השלג, פאנפיק של פרסי ג׳קסון

הפתעה לא כל כך נעימה

שיר נחמד מאוד. אני חושבת שבערך הכל שם זה פשוט סופיה, לזמרת יש את הקול שאני מדמיינת לה והמילים הם בהחלט האישיות שלה.

נקודת מבט: ליאו

סוף הקיץ. זה מגיע כל שנה, אבל אף פעם לא הייתה לזה משמעות כמו השנה.
זאת הייתה השנה הראשונה שלי במחנה, רק עכשיו התחלתי להתחבר עם כולם בביתן 9 וגם בכל המחנה, התחלתי להרגיש שייך באמת. ופתאום הזמן התחיל לרוץ- כאילו קרונוס חזר והחליט להרוס לי את הקיץ- ועכשיו כבר 20 באוגוסט וכולם מתחילים לעזוב, לי אין לאן לעזוב אז אני נשאר, כמובן.
מעט מאוד מהחניכים נשארים לחורף, לא מפתיע, אבל זה מעציב וקצת מעצבן לראות איך לכולם יש חיים נורמליים חוץ מלי; בן ארס אחד הולך לפנימייה צבאית, בת אפרודיטה אחת הולכת לבית ספר לאופנה, שלוש חניכות מביתן 4 פתחו ביחד משתלה בפרוורים של ניו יורק ולא חוזרות יותר, ואחד מהאחים-למחצה שלי התחיל עסק במכונאות, כמו שתמיד רציתי לעשות עם קליפסו. קליפסו. בשנייה חוזרים אלי כל הזכרונות. הימים השמחים ואז הקרבות עם הקיסרים המרושעים ואז לפני חודש, כשהכל השתנה.
כשאפולו חזר להיות אל, הוא בילה חודש באולימפוס ואז חזר למחנה בהצהרה: "יש כאן מישהי, מישהי עם קול יפייפה וצלול כל כך, שלא מגיע לה להזדקן ולאבד אותו. יש כאן מישהי, משהי ששירתה מקסימה ומכשפת כל כך שגם אני, כמו הרבה אחרים, התאהבתי בה" כמובן שחשבתי על פייפר. על מי הייתי אמור לחשוב? אבל אפולו לא חשב עליה... "ולכן, החלטתי להביא את המדהימה הזו למקום הראוי לה; על אולימפוס, לצידי!" אפולו המשיך, 'וואו, פייפר הולכת להיות אלה באולימפוס! היא כל כך ברת מזל...' חשבתי לעצמי, ואז הסתכלתי מסביבי ולכיוון ביתן 10; ואז נזכרתי... פייפר עזבה את המחנה לפני חודשיים ועברה לחיות עם אבא שלה. היא לא כאן. אז על מי אפולו דיבר? טוב... " והמקסימה שאני מדבר עליה היא כמובן: (תופים תופים תופים!) קליפסו!" הלסת שלי צנחה.
כל שאר החניכים התחילו להריע ולמחוא כפיים.
קליפסו ארזה את כל הדברים שלה ולפני חלוף שעה כבר עלתה אל אולימפוס עם אפולו. היא אפילו לא אמרה לי שלום.

מאז לא יכולתי לעבור לילה אחד בלי חלומות זוועה, שאומנם לא היו סיוטים אך היו עינוי שראוי לשדות הייסורים, חלומות של קליפסו ואפולו מחייכים וצוחקים ומאוהבים על אולימפוס. אז ניסיתי לא לישון. שאלתי את כל החניכים שנשארו במחנה אם הם צריכים משהו (כלי נשק חדש, מגן, תיקונים וכו') וקיבלתי עשרות בקשות מכולם, 26 מהן רק מביתן ארס, שלא במפתיע. לא בזבזתי זמן והתחלתי לעבוד במרץ, לא הרשתי לעצמי אפילו שעת מנוחה אחת, השארתי את הידיים ואת הראש עסוקים בדברים אחרים. כשהגיעה הילדה החדשה, סופיה, לקחתי כמה דקות להסתכל עליה ולתהות מאיפה היא באה ומה הסיפור שלה אבל לא הקדשתי לה מחשבה רבה.
ביליתי הרבה לילות בסדנת היצירה, באזור הכבשן והמתכות, ולילה אחד כמו אלה בעודי מסיים להכין את המגן החדש שאיזה ילד מביתן 5 ביקש שמתי לב לדמות כלשהי מבעד לחלון. סיימתי לקשור את הרצועות לברזל של המגן ויצאתי מהסדנה אל הקור של תחילת החורף, מסתבר שכירון רצה שכולם ישארו בתוך הביתנים ולכן נתן לענני הסערה להגיע למחנה וכל הדשא היה מכוסה ב20 סנטימטרים של שלג. הדלקתי אש בקצות אצבעותי כדי להתחמם קצת והסתכלתי לכיוון שבו ראיתי את הדמות, ושם, באמצע המגרש המכוסה כולו בלבן כמו צמר כבשים עבה, ראיתי את סופיה, שקועה עד לשוקיים בשלג צחור ולובשת חולצה דקה ומכנס ג'ינס ולא שום דבר אחר. "היא בטח השתגעה לגמרי" חשבתי לעצמי, והתחלתי ללכת לכיוונה בשקט עד כמה השלג איפשר. התכוונתי להפחיד אותה בפרץ אש קטן מאחור אבל ככל שהתקרבתי אליה יותר שמעתי מנגינה שקטה ולאט לאט גם מילים. אז שם עמדה, באמצע שהשלג, הילדה המשוגעת והבודדה, וזימרה לעצמה:

"ערב לפני שנתלה הגנב
קפץ התליין לביקור.
'תן לי להזהיר עכשיו' , הוא אמר,
כי אחר כך תהיה גמור.
אני אחנוק אותך בחבל ואפשוט לך ת'עור
ואכרות לך ת'רגל ואזרוק אותך לבור
ובסוף אשלך אותך לחטוף תנומה...
כן עמוק מתחת לאדמה"

........

הייייי סליחה שנעלמתי לכל כך הרבה זמן...
מבטיחה שמעכשיו יעלו פרקים באופן סדיר לכל הספרים שלי. לספר הזה ספציפית יעלה פרק חדש כל רביעי בערב וכל מוצ"ש
💠🖤🤍😗