טוב קיבלתם עוד פרק כי משעמם לי🙂
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט של אמילי:
הלכתי להביא את הדברים מהלוקר שלי ובאתי לכיתה כמה דקות לפני השיעור. שמתי את הדברים על השולחן וראיתי פתק מבצבץ מתחת לחוברת.
פתחתי אותו ואני לא אשקר,הייתי קצת בשוק.
מה זה? ממי זה? ולמי זה? תהיתי לעצמי.
שאלתי חצי מהכיתה אם מישהו מהכיתה שלנו הוא גיי עד שהגעתי שחבר של מישהו שקוראים לו לואי. אני לא מכירה אותו כל כך וגם לא אכפת לי כל כך. "כן לואי הוא גיי". אמר נייל, החבר הכי טוב שלו.
"והוא הגיי היחיד בכיתה?" שאלתי ופני מבולבלות. "אני חושב.. אני לא בטוח". אמר נייל.
"טוב, תוכל להעביר לו את זה בבקשה?" אמרתי בטון רציני מאוד. "אוקיי,אני אעביר לו". אמר נייל.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הגעתי לכיתה וישבתי בכיסא שלי, שורה אחרונה בצד. והיה לי שם פתק. פתחתי אותו והייתי בשוק שהוא ענה.
קראתי את מה שהוא כתב והתחלתי לרעוד. "אני לא גיי".
זה מה שקראתי 50 פעם והתקשתי לקבל את זה.
אחרי הבית ספר רצתי לחדר מדוכא כמו תמיד. פתחתי את היומן דלי ופשוט כתבתי את מה שהוא כתב.
"טוב גם ככה לא חשבתי שהוא יתאהב בי.. הוא לא מכיר אותי אפילו". מילמלתי לעצמי. "אני פשוט אמשיך לשלוח לו מכתבים עם רמזים קטנים...". מילמלתי שוב.
"מר לואי טומלינסון הגיי, בוא לפאקינג ארוחת צהריים". אמרה אחותי לוטי. "היי! את לא תקראי לאח שלך ככה בשום אופן". אמי צרחה עלייה,ודי שמחתי.
אחותי לא מקבלת את זה שאני גיי, היא חושבת שזו מילת גנאי. זה קצת קשה לגדול במשפחה שחצי ממנה הומופובית. "טוב דיי לואי עזוב את זה ולך לאכול". ירדתי למטבח וישבתי לאכול.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט של הארי:
חזרתי הביתה וקפאתי. כל הבית היה הפוך וראיתי את אמא שלי עם סימנים כחולים.
"אמא מה זה???? מה קרה???? אלוהים ישמור".
"א-אבא שלך עשה לי את ז-זה.." נעצרתי וחשבתי כמה רגעים על כמה שהוא בן זונה.
אני כל כך אוהב את אמא שלי.. אני לא אשקר, תמיד הייתי ילד של אמא.
עזרתי לאמא שלי לקום ולשטוף פנים וקצת להירגע. "איך זה לעזאזל קרה????"
לאמי נהיו פנים קרות והתחילה לספר
"הארי מתוק, יש דברים שאתה לא יודע ואני אספר לך.
נכנסו לחובות של מיליוני שקלים. שאבא ראה את זה הוא השתגע והתחיל להתנהג כמו מטורף,הוא הכה אותי, צרח עליי וקילל אותי."
אני הייתי בשוק, לא ידעתי מה לומר, פשוט התחלתי לדמוע וחיבקתי את אמא שלי.
"אנחנו עוברים לגור אצל סבתא כמה זמן עד שנמצא מקום מגורים חדש".
שמעתי את זה ושמחתי. אני לא אהיה כמה ימים בבית ספר וגם אני מאוד מתגעגע לסבתא.
"הארי אנחנו לא נשארים בבית הזה יותר, ג'מה בקולג' והיא לא יודעת על זה. אני לוקחת אותך איתי ושג'מה תסיים עם הקולג' אנחנו ניקח גם אותה. ארזתי כבר הכל. ואל תחשוב שאתה לא תיהיה בבית ספר, זה רק חצי שעה נסיעה".
התבאסתי, לא רציתי ללכת אבל לא הייתה לי ברירה.
"אוקיי, אני כל כך שמח שאנחנו עוזבים את המקום הזה".
"כן... אני לא יכולה להישאר עם האבא הזה יותר".
אחרי בערך שלוש שעות יצאנו לסבתא שלי. אבל לא הלכתי לבית ספר ביום הזה לשמחתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט של לואי:
"איפה הארי? הוא לא הגיע? בדרך כלל הוא בא יותר מוקדם ממני". חשבתי לעצמי.
הלכתי לשאול את החבורה שלו אם הוא הגיע ופחדתי שאני אחטוף. אבל אחד מהם אמר לי "הוא אמר שהוא לא יגיע היום". זה היה מישהו עם שיער שחור ומלא קעקועים. "למה אתה צריך אותו?".
"סתם פשוט בן דוד שלי כיתה ממול,והארי חבר שלו אז הוא שלח אותי לשאול". זה היה השקר הכי עלוב וגרוע שהמצאתי בחיים.
"טוב...? תגיד לו שהוא לא הגיע"
"אוקיי תודה רבה שאמרתם לי זה היה דחוף". אמרתי והלכתי לכיתה שלי.
התחלתי לכתוב עוד פתק כדי לשים לו בלוקר.
"הארי אדוארד סטיילס, זאת אלינור משכבה י', ראיתי אותך במסדרון אתמול ולא יכולתי להתעלם מהיופי.. רוצה אולי לקבוע לקפה?". כתבתי את זה והבטתי במבט חמוץ. קודם כל אין שום ילדה בכיתה שלי שקוראים לה אלינור, וזה נשמע כל כך מביך. "טוב לא נורא". הלכתי ללוקר של הארי והחרצתי את הפתק.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט של הארי
פתחתי את הלוקר שלי ושוב ראיתי פתק, אבל הפעם זה לא הגיי המוזר הזה, זו ילדה, שאני חושב שראיתי אותה והיא נראית די טוב. "רוצה לצאת לקפה?" קראתי את זה והתפקעתי מצחוק. טוב אני רודף שמלות בזמן האחרון אז למה לא בעצם?.
"אוקיי, וכדי שנוכל להתכתב יותר אז יש את הלוקר האחרון בפינה השמאלית והוא ריק, אני אביא את הפתק הזה לכיתה שלך אבל נתחיל להתכתב משם, אוקיי?" כתבתי לה בפתק. טוב לפני מתעצבנים אליי. אני דיי אומלל בזמן האחרון לצאת עם איזה ילדה לא תזיק לי.
לא באמת ידעתי מה אני עושה, פשוט הלכתי לכיתה שלה ושמתי את הפתק על השולחן שלה,היא תיארה אותה עם שיער חום ברונטי ועיניים כחולות כמו שלא ראיתי מעולם. יצאתי מהכיתה שלה והלכתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת המבט של לואי
א- זה באמת קורה? הארי אדוארד פאקינג סטיילס הסכים. כל כך שמחתי ורציתי לצעוק משמחה. עד שנזכרתי בדבר אחד, אני לא בת. "שיט שיט שיט שיטטטטט" אמרתי לעצמי.
"טוב אני אלך כמו שאני, אני אתלבש יפה ואולי יקרה איזה משהו" אמרתי לעצמי.
כתבתי לו "מעולה, אז ביום שני ב18:00?".
הלכתי ללוקר איפה שהוא כתב, האחרון בפינה השמאלית ושמתי אותו שם. אני מקווה לטוב. חזרתי הביתה בחיוך וכתבתי את זה ביומן.
הפרק הזה יצא ממש ממש ארוך אבל נהנתי לכתוב אותו:) מקווה שאתם נהנים בנתיים הפאנפיק, אביגיל.
YOU ARE READING
Two hearts in one home
Random"מי זה כותב הפתקים הזה?" "הוא יודע שאני סטרייט?" הארי לא ציפה שהוא יכיר את אהבת חייו, וגם לואי לא, הם רק ידעו שהם יצטרכו לעבור הרבה. *טריגר פגיעה עצמית *טריגר תקיפה מינית *טריגר אלימות מעלה פרקים כל שלישי חמישי ושבת
