Two hearts in one home

פרק 4

נקודת מבט של לואי:

"רגע יכול להיות שזה לא הוא" מילמלתי לעצמי והתעמקתי יותר, קצת מוזר להגיד שכל זה קרה בשתי שניות אבל כן.

ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא הוא, אבל זה היה הוא.

"הארי אדוארד סטיילס גר מולי". ככה המוח שלי שידר לי 50 פעם.
החלטתי לכתוב את זה ביומן, אני לא בטוח אם זה שמח או מפחיד.

אני לא יודע למה עדיין יש לי רגשות אליו האמת..שלוש שנים זה ככה, אבל לא..

ירדתי מהאפשרות שהוא ישים עליי מתישהו. מעניין אותי איך לא שמתי לב עד עכשיו שהוא גר מולי.
שיט, רגע הוא גם ראה אותי כנראה, שיטטטטטטטטטטטט "עכשיו הוא יודע שהילד כאפות גר מולו" חשבתי לעצמי.

אני ונייל לא דיברנו כמה ימים, אני פשוט אתקשר אליו.

"היי נייל מה קור-" "לואי אני לא יכול לדבר".

קפאתי במקומי, ברקע שמעתי "הילד הזה מכר סמים לקטינה בת 15!".
פשוט ניתקתי וחשבתי על זה כמה דקות, איך? מה? למה? נייל לא בנאדם כזה, בטוח שלא, אין מצב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת מבט של נייל:

הייתי לחוץ. איכשהו מצאו את הסמים שמכרתי, אני אפילו לא יודע למה עשיתי את זה, מתוך מה? אני אפילו לא יודע.

"בגלל זה צריך לבדוק איפה הנערים מסתובבים היום ומה הם עושים!" שמעתי מישהו שאמר את זה די בכעס, כנראה זה היה השומר.

ההורים שלי לא ידעו מה להגיב, הם בטח מזועזעים ממני. גם ההורים של הילדה.. "למה עשיתי את זה בכלל?" חשבתי לעצמי..

טוב אני כן יודע,לואי.

10 דק אחר כך*

"נפתח לו תיק משטרה" מישהו שם לחש-צעק וקפאתי. לא הצלחתי לזוז, לא ידעתי איך להגיב.

"מה?? לא, אתם לא תעשו את זה. מה לעזאזל עשיתי בני זונות?????" לפני שהבנתי מה קרה חטפתי אגרוף.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת מבט של הארי:

נכנסתי הביתה במהרה, מנסה לשכוח את העובדה שלואי גר מולי וכנראה אני מתחיל לחבב אותו.
"לא אתה לא יכול דיי כבר חתיכת אפס דפוק". " הארי תירגע הוא סתם נראה טוב אחרי מקלחת".
זה היה קונפליקט בין הקולות שלי בראש.

אני באמת לא יודע מה קורה איתי הזמן האחרון, אני פלרטטן מידי. וזה לא טוב, בכלל.

אני אפילו לא יודע אם אני גיי או בי. ומה שיותר נורא שיעיפו אותי מהבית אם יגלו את זה. " הארי תפסיק להתעסק עם זה".

באמת שאני מנסה. אני לא מצליח.

ירדתי לאכול ארוחת צהריים. " היי סבתא מה הכנת??" לפעמים זה מזכיר לי את הזמנים שהייתי בן 6 שלא הבנתי כלום מהחיים.
סבתא שלי הוציאה את האוכל מהמיקרו ונתנה לי לאכול.

"הארי, עצרו את אבא", אמא שלי באה משומקום ואמרה לי את זה, אתם לא יכולים אפילו לתאר כמה הייתי שמח.
זהו, בעיה אחת נפתרה, נשאר עוד 102, לעזאזל למה החיים כל כך מתוסבכים?? לואי, לואי, וכל היום לואי, זה מה שהראש שלי מתעסק לאחרונה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט של לואי:

"היי אמא" נכנסתי הביתה מבולבל ושמח, " היי מותק, נו מצאת את מה שחיפשת בחצר?" "לא, כנראה זה נאבד" אמרתי.

"אמא.. את יודעת שאני גיי נכון?" "כן ברור" היא אמרה וחייכה. "ואת מקבלת את זה נכון?". שאלתי וקצת פחדתי, "הכי בעולם" היא אמרה ונתנה לי חיבוק.

"אמא.. אני חושב שעדיין יש לי רגשות אליו.." "להארי?" היא אמרה והחיוך שלה  ירד.

"זה לא בסדר??" שאלתי וקצת התעצבנתי.

"לואי.. הוא שנתיים מעלייך, זה לא נראה לי תקין". היא אמרה בשביעות רצון.
עדיין לא סיפרתי לה על האיגרופים.. אבל אני מרגיש שמשהו בי חייב לספר לה.

"אמא, נכון המכות? אז משהו קרה.."

"מה?? חשבתי שנפלת במקלחת, מי לעזאזל עשה את זה??"

".."

זהוווו לפרק הזההה
אני יודעת שזה דיי קצר אבל זה חשוב לפרקים הבאים.

אני מקווה שאתם נהנים מהפאנפיק:)

אביגיל