חצוי המאה והילד שנשאר בחיים

אנבת' חוזרת

•סאלי•

"זה המשיבון של אנבת' צ'ייס, תשאירו הודעה אחרי הביפ.."

"אנבת', עבר חודש, אני לא יודעת למה הפסקת לענות לי אבל המצב של פרסי מדרדר, הוא מדבר לעצמו באמצע היום ומקבל התקפי חרדה לעיתים קרובות מאוד, הוא בקושי ישן וכשהוא ישן הוא צריך להעיר את עצמו בצרחות, הוא כבר לא מדבר עם אף אחד או אוכל ושותה, הוא שובר כל מה שמתקרב אליו. אני מפחדת אנבת', אני לא יודעת מה לעשות, מאז הלחש הזה שפוסידון ואני עשינו עליו הוא הפך להיות שונה... משהו קרה לו אנבת', הוא צריך אותך ואת לא פה.. את אפילו לא עונה יותר.... אני באמת מקווה שהכל בסדר איתך כי האנבת' שאני מכירה לעולם לא הייתה עושה לו את זה..."

ניתקתי את הטלפון ונאנחתי בקול, העברתי את מבטי לדלת הסגורה בסוף המסדרון, לראשונה מזה הרבה זמן אני לא שומעת צרחות מצדה השני של הדלת, התפללתי תפילה שקטה לאלים, לא משנה באמת למי מהם, העיקר שהם יעזרו לבן שלי, העיקר שהם יעזרו לפרסי...

•אנבת'•

קמתי חסרת אנרגיות, אני כבר חודש באנגליה בלי פרסי, בלי אף אחד מהחברים שלי, כל החצויים חזרו בחזרה למחנה ורק אני נשארתי פה... במשך חודש, כל יום אני והארי יושבים ומנסים לתכנן את תוכנית הנקמה המושלמת לוולדמורט, התוכנית שתפיל אותו סוף סוף ותגרום לו להתחרט על כל מה שעשה לנו, ולאלו שאנחנו אוהבים.

אני כבר לא עונה לסאלי, אני תמיד מפחדת ממה שהיא תגיד, היא לא מבינה למה אני עושה את זה, שאני לא יכולה לחזור, היא לא מבינה שאם אני לא אעצור את וולדמורט ברגע שפרסי יבריא ויחזור לפה, והוא יחזור, וולדמורט יעשה ניסיון נוסף להעביר את פרסי לצד שלו והפעם, יכול להיות שלא נצליח להחזיר אותו...

התיישבתי בשולחן, בוהה בטלפון הנייד, כפות ידי התאגרפו מעצמן ובלי לשים לב ידי נשלחה אל המכשיר ופתחה אותו, מנגנת את ההקלטה של סאלי מהמשיבון,

"המצב של פרסי מדרדר..." הנשימה שלי הפכה לכבדה

"הוא כבר לא מדבר עם אף אחד או אוכל ושותה..." הידיים שלי התחילו לרעוד

"אני מפחדת אנבת'..." דמעות התחילו להיווצר בעיניי

"משהו קורה לו אנבת'... הוא צריך אותך ואת לא פה..." הדמעות כבר נפלו

"האנבת' שאני מכירה לעולם לא הייתה עושה לו את זה..." זרקתי את הטלפון על הקיר, צופה בו נשבר לחתיכות, כמו הלב שלי.

פרסי, הייתי כל כך עסוקה בלנסות להגן עליו בעתיד שאפילו לא חשבתי על ההווה... "אני מצטערת" לחשתי לאוויר, מתמוטטת לרצפה "אני כל כך מצטערת פרסי"

"אני מצטערת" "בבקשה" "תסלח לי פרסי" "אני כל כך מצטערת" הראייה שלי נהייתה מטושטשת ולנשום הפך להיות משימה קשה יותר מרגע לרגע.