חצוי המאה והילד שנשאר בחיים

הבוקר שאחרי

אנבת' נפלה על ברכיה בהלם, צופה בגופו הלא מגיב של פרסי,  דמעות זולגות בשקט מעיניה האפורות, "לא שוב" היא מלמלה ללא הפסקה, "אני לא יכולה לעשות את זה שוב", אנבת' הניחה את ראשו של פרסי על ברכיה, יד אחת מלטפת את לחיו בעדינות וידה השניה עוברת בשיערו הרך  של פרסי, "בבקשה" היא לחשה לאוזנו, "בבקשה תתעורר", דמעותיה נפלו על לחיו של פרסי, נדמו כאילו הן דמעותיו של פרסי עצמו ואז נפלו על האדמה, נספגות בדשא הרך.

אנבת' נשקה בעדינות למצחו של פרסי ואז הניחה את ראשו על הדשא ונשכבה לצידו, "לעולם לא אעזוב אותך שוב" היא לחשה ועצמה את עיניה, מתכרבלת בגופו החם ומרגישה איך השינה סוחפת אותה לאיטה.

הדבר הראשון שפרסי ראה היה חושך, שמיים נטולים כוכבים, הוא שמע את זרם הנהר לידו ואת גירוד הדשא הרך מתחתיו. הוא הרגיש גוף חם מתכרבל על ידו והוא חייך, אנבת', אנבת' שלו שוכבת על ידו, מכורבלת בין זרועותיו ואז הוא שם לב לשרידי הדמעות על לחייה ולמבטה הכאוב והוא הבין, היא לא יודעת שהיא הצילה אותו, היא לא יודעת שהיא הסיבה שהרוחות נעלמו, שהכאבים בחזה שכחו. היא לא יודעת שבעיניו, היא הסיבה שהשמש זורחת, אמנם הכאב עדיין שם, אבל כשהוא איתה, הוא מרגיש כאילו היא חולקת איתו את משא הכאב, כאילו הוא כבר לא סוחב את משקל העולם על כתפיו לבד והוא קיווה בכל ליבו שהיא לא תשאיר אותו יותר להרים את המשא הכבד לבדו לעולם.

פרסי הסתובב על צידו והביט בפניה, עם אגודלו הוא מחה את דמועתיה ונישק את מצחה. הוא ראה צמרמורת שעוברה בגופה של אנבת', כאילו גם בזמן שישנה עדיין הרגישה את נוכחותו. הוא הרים אותה בין ידיו והביט בה לרגע, נראית כל כך קטנה ועדינה כאשר היא ישנה, כה שונה מאנבת' אותה הוא למד להכיר ולאהוב. פרסי לקח את אנבת' אל הביתן שלו והניח אותה על מיטתו ואז נשכב על ידה, הוא כיסה את שניהם בשמיכה ונישק את ראשה בשנית, וכאילו הרגיש את הדבר האחרון שהיא אמרה לו, הוא לחש לה "אני מאמין לך" ואז גם הוא שקע בשינה, השינה הראשונה המלאה שהייתה לו מאז אותו לילה מקולל שהחליטו לישון בנפרד בהוגוורטס.

אנבת' פקחה את עיניה, מיד קולטת שסביבתה השתנתה, במקום הדשא עכשיו קיים מזרון ובמקום השמיים קיימת תקרת עץ, אבל מה שלא השתנה זה תחושת גופו של פרסי צמוד אליה, חיוך של אושר התפרש על פנייה, "פרסי" היא לחשה לעצמה, יודעת שהוא בסדר, אנבת נערה את פרסי בעוצמה כל כך חזקה עד שהזוג כמעט נפלו על הרצפה.

עיניו של פרסי נפקחו במידית, הוא אחז בזרועותיה בחוזקה כשניסה לעצור את התקיפה שעבר ואז הטלטלות נעצרו, עיניו של פרסי התמקדו והוא מיד הרפה את אחיזתו, "אנבת'" הוא לחש בחיוך כשקלט מי התוקף המסתורי, "פרסי" היא חייכה ועיניה החלו לדמוע עד שקפצה עליו ושפתיהם התרסקו אחת על השניה, "אל תעשה לי את זה שוב לעולם" היא לחשה לאחר שהתרחקו, מצחם עדיין צמוד אחד לשני, "אני אשתדל" פרסי חייך את החיוך הטיפוסי שלו וליטף בעדינות את עורפה. אנבת' כחכחה בגרונה והתרחקה ממנו מעט, "התכוונתי למה שאמרתי פרסי, אני לעולם לא אעזוב אותך שוב, אני רוצה לתקן את מה ששברתי, תגיד לי מה אני יכולה לעשות", הבעתו של פרסי התערערה והוא לא הביט בה כשאמר, "אני לא יודע אם את יכולה לתקן את זה אנבת', את בחרת את הבחירות שלך והיו להן השלכות, אנחנו כל כך רגילים להלחם ביחד אבל הפעם נלחמנו בנפרד והפסדנו, התכוונתי למה שאמרתי, אני באמת סולח לך ואני אוהב אותך, אני לא חושב שאי פעם אוכל להפסיק לאהוב אותך, אבל לפני שנוכל להמשיך הלאה אנחנו צריכים להתמודד עם הכאן ועכשיו, להרים את השברים של מערכת היחסים שלנו ולראות אם אנחנו יכולים לבנות אותה מחדש ולחשל אותה, מערכת היחסים שלנו לעולם לא תשוב להיות מה שהייתה אבל אני מקווה" פרסי אמר והחזיק בידיה, הרים את מבטו לעיניה, מבטו מלא באינטנסיביות ואש בעיניו, "אני מקווה שנוכל לבנות משהו חזק יותר ויציב יותר, כי אני לא מוכן לוותר עלינו, אף פעם לא הייתי מוכן ולעולם לא אהיה, לא משנה מה תחליטי אנבת'" קולו של פרסי ירד ללחישה ויד אחת עזבה את ידה ועברה ללחיה, "ליבי תמיד יהיה שייך לך", פרסי סיים את נאומו ובפעם הראשונה, אנבת' נשארה חסרת מילים, היא נשענה קדימה ונשקה לו בעדינות, "אני אוהבת אותך" אנבת' אמרה ואז חייכה, סופגת אליה את מילותיו של פרסי, פרסי הביט בעיניה שנצצו בהערכה והערצה, בעיניה שמופנות כלפיו, הוא התכוון למה שאמר, בין אם רצה ובין אם לא, הוא לעולם לא יוכל לעזוב את צידה.

פרסי כחכך בגרונו ואז התרחק, "אולי כדאי שנלך לכירון, לעדכן אותו בהתפתחות האחרונה לגבי הזיכרונות שלי" אנבת' מצמצה לשנייה, כאילו מנסה לקלוט שזה פרסי שאמר את הדבר האחראי בעוד היא תכננה להישאר איתו במיטה ולא לצאת, להתעלם לחלוטין מהעולם שבחוץ כאילו הוא לא קיים, היא תהתה לעצמה אילו עוד שינויים קרו בבחור אותו אהבה יותר מכל ואיך הם ישפיעו עליהם בהמשך הדרך.

אנבת' הנהנה בשקט, פרסי קם ונשק בעדינות לראשה לפני שהלך והתחיל בארגוני הבוקר בעוד אנבת' צופה בו מהמיטה, מנסה לאזור בעצמה את הכוח לקום ולהתחיל את היום, חיוך התפרש על פניה כשהבינה שבניגוד לשאר הבקרים, הפעם, פרסי יהיה לצידה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק ביניים קצרצר