נ.מלואי ״בוקר טוב, אני יוצא לוויל״ ״מי זה אבא״ אמר מייסון, ״מי זה מי?״שאלתי ושמעתי את מייסון אומר לי ״מספר חסום מתקשר אלייך לענות?״, ״לא מייסון אני אענה, ביי״ אמרתי ויצאתי אל וויל, באמת קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה, הוא לא שיקר. להחזיר לו טלפון? נו מה קרה יקרה.. ״היי״ אמרתי מצפה לתשובה. ״היי לו״ ״הארי סטיילס?״, הארי... וואו, לא ציפיתי, לא זכרתי את הקול שלו אבל משהו בקול הזה הזכיר לי משהו. אבל ידעתי שאהבתי את הקול שלו תמיד. ״אז.. איך השגת את המספר שלי אדון הארי?״ שאלתי בצחוק, אני לא חושב שבאמת תהיה לו תשובה בכל זאת, ״באמת לספר לך? זה לקח נצח״ אמר וגיחך. ״אז למה התקשרת האזה״ אמרתי בקול מצחיק, ״האזה? לו אתה באמת זכרת?״ לא ידעתי איך להגיב תשובה, לא ידעתי איך השיג בכלל את המספר שלי. ״בכל זאת. למה התקשרת האזה?״ אמרתי מחכה לתשובה ״צריך להיפגש קצת לא? בוא היום אל בית הקפה בשעה חמש, אני אחכה לך שם״ הלב שלי פעם בחוזקה. לא ידעתי מה לחשוב, מה להגיד לו כי ידעתי שרציתי את זה. אבל יש לי את וויל ואני צריך להגיע אליו, וויל והסוכן של הארי אחים ככה שיש תחרות ביניהם והם אוסרים עלינו להיות ביחד, אוקיי החלטתי. התקשרתי לווילוביטלתי לו, הלכתי הביתה ונכנסתי למיטה, מה אעשה פה עד חמש? אולי אבחר בגדים? אסרק את השיער? בסופו של דבר אני רק שוכב במיטה וממתין לשעה שרק שאלך, נח במיטה וחושב לעצמי.. למה הוא רצה שאלך? יש לי בן זוג, אני חושב שהוא יודע על זה. אני יודע שאני לא בדיוק אוהב אותו אבל אני כבר רגיל אליו , כבר התרגלתי כמה שנים אליו. השעה חמש הגיעה והלכתי אל בית הקפה. הגעתי והתחלתי לחפש אותו יושב, איפה הוא. ״לו, לו!״ שמעתי אותו קורא והסתכלתי עליו, רואה אותו יושב שם כה יפיפה בבגדיו הנאים, הלכתי והתיישבתי מולו. ״צהריים טובים״ שומע אותו אומר לי פתאום, ״תכף ערב דביל״ אמרתי בציניות וקצת גיחכתי, אהבתי את זה שהבין את הציניות שלי, בכל זאת לא כולם מבינים.. ״אז למה אנחנו פה האז?״ אמרתי ממתין לתשובה שלו. ״לאכול, לדבר, וזהו בעיקרון.״ זה הכל? זה מה שהיה לו חשוב? לא ידעתי כלום. הגיע האוכל והתחלנו לאכול, רואה אותו אוכל עם חיוך כה יפיפה, מדהים אותי מחדש, דיברנו קצת וסיימנו לאכול, ״אז מה עכשיו האז?״ ״בוא אליי, יהיה כיף.״ לא ידעתי מה להגיד, ללכת? לא ללכת? יש לי בן זוג. לא אחרת, אבל הארי פשוט.. משהו אחר. הוא מושך אותי בחיוך היפה שלו ובפניו הסימטריות למדי, הוא הבחור המושלם בשבילי, לא אחר. ״אין בעיה.״ אמרתי בקלילות וניסיתי לא להראות התרגשות יתר על המידה, אהבתי את זה ששאל, רציתי את זה. אני יודע שאני אוהב אותו. אני באמת יודע את זה. ״זה עוד רחוק?״ שאלתי ולפתע ענה ״דווקא לא, אתה תראה שהוא גם במיוחד בשבילך לו״ התפלאתי , כמה זמן תיכנן על שיפגש איתי? לא ידעתי, אבל ידעתי שהולך להיות לי כיף. ״הגענו, בואו רד״ אמר ופתח לי את הדלת, ממש גנטלמן. התרשמתי מכניסתו היפה ופתח לי את הדלת, ״וואו.״ אמרתי מתפלא על כמה הבית מסודר ויפה, ממש כמו ארמון.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אין כמו בבית.״ אמר והסתכל עליי, ״אז למה אתה לא מגיע יותר האזה?״ לפתע חייך וחייכתי יחד איתו. הרגשתי מאושר עד מאוד, להיות איתו כאן ברגע הזה זה מדהים, לא משנה כמה אני עייף, כמה אני רוצה לישון. לא ידעתי מה להגיד לו, אני רוצה שלהישאר איתו פה אבל זה אפשרי? הוא מעוניין בכך? עזרתי אומץ ושאלתי אותו.. ״אז.. מה עושים עכשיו? זאת אומרת אם אתה יודע למה אני מתכוון״ לא ידעתי מה לענות, אני הולך לבגוד. יקראו לי בוגדן. ״למה אתה מתכוון לו?״ ״האזה אל תחשוב מלוכלך, התכוונתי לישון פה, אני אזכיר לך שיש לי ילד בבית.. אבל..לבגוד זה נורא, אבל אני לא מצליח לסרב לו,הוא כל הזמן מושך אותי מחדש,אני אוהב אותו אני פאקינג אוהב אותו זה קשה לי מדי. ״כן, אם אתה כל כך מתעקש...״ אמר בצחוק והסתכל עלי, כל פעם מחדש מתרשם מהיופי שלו. עלינו לחדרו וישר קפצתי על המיטה,נכנסתי למיטה מתכסה בשמיכה נעימה ורכה שגרמה לי במהרה להרדם. לפתע הרגשתי שמישהו נוגע בי, מחבק אותי, הרמתי את מבטי אחורה רואה אותו ומרגיש את החיבוק העוטף שלו. ואני יודע שאני לא רוצה לשחרר. אני לא רוצה לעזוב אותו עכשיו. זה מרגיש נפלא להיות איתו פה, כבר שכחתי איך זה , אני לא רוצה שזה יגמר לעולם, לפחות לא ברגע זה..
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
