משאלת לב

פרק שני-

למחרת בלימודים כשהייתה במרחק מה מכניסה לשער בית הספר ראתה קיילה למרבה הפתעתה דמות בלונדינית שהייתה נראית לה מוכרת באופן מדאיג, עומדת במרחק מטרים ספורים ממנה ומתעסקת בשערה הזהוב

 "לוסי?" שאלה מבולבלת בהיסוס כדי לאשר את חששותיה כשחיבוקה של לוסי מחץ את ריאותיה היא הבינה שכנראה אלה לא רק חששות, "קיילה שלי!!!!!" צווחה הנערה בהתלהבות "סבתא סיפרה לי שהמצב איתך לא "מי יודע מה", אז החלטתי לבוא להיות איתך קצת, את יודעת עד ש..." קיילה שאפה אוויר עמוקות לראיותיה  והעבירה את ידיה על פניה כדי לא להתפוצץ, "כן, עד ש..." מלמלה באנחה ואחזה בידה של זהובת השיער הרחוקה, טוב בואי לוס, השיעור יתחיל בקרוב והדבר האחרון שאני רוצה זה לאחר. הייאוש נשמע על קולה בברור בזמן שמשכה את לוסי בעזרת חולצתה לתוך המבנה.

תוך כדי הפסקת הצהריים החלה קיילה להרגיש מעט יותר בנוח עם בת דודתה זהובת בשיער, והחליטה לשתף אותה בהזיות שהיא חווה שוב ושוב מרגע מותה של אמה, ועצם הידיעה שהיא אינה הזוה כלל. "את מבינה? הוא תמיד היה שם מאחורי...בשולי ריאתי, תמיד הייתי מפספסת אותו בשבריר שנייה וזה היה מתסכל אותי! אבל אתמול... שם בחנות ההיא, הוא פשוט...פשוט עמד שם!" אמרה והתנשפה בסערת רגשות. מיד לאחר שקיילה עזבה את חנות העתיקות, הכתה בה ההבנה שאין בזה היגיון, שאין היגיון במה שארעה לה, וזה הטריד את מנוחתה והשאיר אותה ערה לאורך כול הלילה, היא התפתלה והתהפכה במיטה בניסיון למצוא הסבר הגיוני לאדם הזה שהופיע פתאום בחייה, אבל שום רעיון שעלה בראשה לה היה מתקבל על הדעת, אלא אם כן פתאום יתגלה לה- היא גיחכה מהמחשבה, שהוא סוכן חשאי מרוסיה שעוקב אחריה כי היא בת של מיליארדר מפונפן מהמאפיה הרוסית שגילה איכשהו פתאום שהיא ביתו בדיוק יום לאחר מות אמה, וזה לחלוטין ללא צל של ספק, היה מגוחך.

אך כשלוסי הניחה על כתפה את ידה, והעירה אותה בקפיצה קלה מהרהוריה, הבינה קיילה שלספר לה, היה טעות. "קיי...את בטוחה שאת לא הוזה?" אמרה בקול מודאג "אני חושבת שאת באמת מאבדת את זה בת דודה... אל תיקחי אותי לא נכון, אכפת לי ממך ואני מבינה כמה זה יכול להיראות לך אמיתי והכול אבל...אולי כדאי שניסע לראות רופא?" מילותיה גרמו לקיילה להתנשף "למה לעזאזל חשבתי לעצמי, שתביני אותי?! אני פאקינג כול כך מטומטמת!" כהת השיער עצרה לרגע כדי לשאוף אוויר ואז המשיכה, "אני מדברת פה עם בחורה שלא מסוגלת לחשב ולהבין בעצמה כמה זה שתיים ועוד שתיים!" 

צעקה בזעם. התפרצותה ותוכן המילים שקיילה ירתה גרמו לנערה, בת דודתה להאדים ולקום ממקומה, "קיי אני לא התכוו..." היא החלה לומר אך הנערה הנבגדת בהבזק השנייה כבר לקחה את תיקה והתפרצה משם בריצה, בעת שרטיבות מלוחה מגרדת באפה, אבל לא, היא לא בוכה, לא עוד.

ליבה של קיילה כמעט התפוצץ כשלוסי קראה בשמה והפריעה להתכנסותה בינה לבין עצמה, קיילה ישבה בחצר בית הספר וציירה עם רגלה בחול, וורידיה פעמו עצביה כבר מזמן לא היו בגבולות כדור הארץ אפילו כי נזכרה שהשאירה באותו הבוקר את האוזניות שלה בחדרה בבית והיא נאלצה למצוא משהו אחר להתעסק בו בזמן שחיכתה שהיום הזה רק ייגמר.

קולה של בת דודתה שבאוזניה היה נשמע כ"כ מתחנף, עיצבן אותה אפילו יותר.

"מה את רוצה לוסי?! לגרום לי להרגיש משוגעת אפילו יותר? לא הספיק לך?" אמרה בקול ולקחה את תיקה מאבני המדרכה, לוסי השתתקה והביטה בדבר לא ידוע מאחורי גבה של קיילה, כשמבט קפוא על פניה, קיילה חיכתה לתשובה, אך כשזו לא הגיע הסתובבה חומת העיניים גם היא כדי להסתכל ולהבין מה גרם לבת דודתה לקפוא ככה, וכשעיניה נחתו על מה שעמד שם כעת מולה...

ליבה נאלם דום.

--------------------------------------------------------

היי אהובים שלי! סליחה שגרמתי לכם לחכות מלא זמן לעוד פרק ועוד פרק קצר ברמות ואני מתנצלת, לא בטוחה שיש פה קוראים חוץ מחברותיי בשלב הזה אבל זה בסדר! גם את חברותיי המקסימות אני אוהבת ומעריכה שהן אשכרה יושבות וקוראות את הפנטזיות שלי.

אם יש לכם שאלה, הערה, תגובה, או סתם משו נחמד שבאלכם להגיד לי אתם מוזמנים לכתוב לי, אוהבת אתכם מלא! 

ליב.