פרק ראשון-

42 8 8
                                    

מבטה טמון בידיה כסוסות הציפורניים בזמן שיועצת בית הספר, זו עם העיניים הכחולות והקארה המתולתל שקיילה לא חיבבה בכלל דיברה אליה, 

קיילה שמעה אך לא הקשיבה, ראשה היה נתון במקום אחר והיא התעסקה באצבעותיה בעצבנות ורק חיכתה בכול ליבה שהשיחה או הנאום של היועצת יסתיים, 

"את מבינה אותי נכון מתוקה?" אמרה לפתע היועצת וקיילה הרימה את מבטה מיד והנהנה, 

"אה...כן ברור", היא מלמלה בקול שקט וניסתה לעטות על עצמה הבעה של מישהי שמבינה על מה מדובר.

 היועצת נאנחה ונראתה כועסת, "קיילה הפגישות האלה הן רק בשבילך, אני מבינה שמה שחווית הוא לא פשוט בכלל אבל עבר מאז יותר מחצי שנה..."

 קיילה הסתכלה עלייה כלא מבינה, והיא באמת לא הבינה, 

ציוניה מעולם לא היו טובים יותר היא השקיעה את ראשה בלימודים מעל ומעבר כדי שראשה לא יהיה עסוק במחשבות על מה שקרה. 

"ואוו מה פספסתי?" היא אמרה נעלבת,

 "הציונים שלי מעולים קיבלתי תעודת הצטיינות מהמנהל רק השבוע!" המשיכה בקול כועס ושילבה את ידיה, 

"קיילה מתוקה לא על זה דיברתי...טוב מבחינה חברתית..." היא נעצרה לרגע כדי לנשום עמוק 

"את לא מתקשרת עם שאר חברייך לכיתה, את תמיד מצליחה למצוא תירוץ כדי להתחמק ממשימות קבוצתיות, את תמיד לבד בהפסקות כשהראש שלך טמון באיזה ספר... מה שאני מנסה להגיד זה שאת חייבת להשיג לעצמך קצת חיי חברה ולא להתרחק ככה מכולם." 

עייניה של קיילה נפערו בכעס, "את לא יכולה להוציא את האף שלך מעניינים שלא קשורים אלייך אה?"

 היא התנשפה ונעמדה, "אני לא חייבת שיהיו לי חברים אם אני לא רוצה, טוב לי לבד טוב לי עם עצמי טוב לי לבד עם הספר שלי לא צריכה כלום יותר מזה, תשחררי אותי!"

 קיילה רצה לכיוון הדלת הלבנה בלי לחשוב פעמיים ויצאה, היא הספיקה לשמוע את היועצת אומרת "קיילה מותק..." אבל קטעה אותה בחדות "תפסיקי לקרוא לי מותק אני לא פאקינג הבת שלך!".

לאחר כמה דקות של ריצה היא הגיעה לחצר בית הספר ונעצרה מתנשפת,

 מזיזה בעזרת ידיה את שיערה שהסתיר את שדה ראייתה, השטח היה דומם, כול התלמידים היו עכשיו בכיתות, היא סרקה במבטה את החצר הגדולה, מחפשת בעיניה מקום להתיישב בו ולקרוא בשקט בלי שיראו אותה.

ואז היא ראתה אותו,

 בזווית יושב שם על הספסל בין העצים ומסתכל עליה, היא נבהלה לרגע ומיד סובבה את מבטה אליו כדי לראות אותו כמו שצריך, אך כשהסתכלה על הספסל שרגע קודם לכן הוא יישב שם הוא נעלם.

 קיילה נשמה עמוק, זה לא פעם ראשונה שהיא הזתה ככה, מאז היום שבו הכול קרה והחיים שלה השתנו, הבן אדם הזה הופיעה בזווית של עיניה כמה וכמה פעמים, 

משאלת לבWhere stories live. Discover now