תאונות קורות

מספרים לרון

הרמיוני החליטה ללכת לראות את רון בעצמה.  אחרי הכל זו לא הייתה אשמתו של פרד שהיא התאהבה בו. אז, אחרי שפרד הלך לחנות, היא שלחה ינשוף לרון ושאלה אם תוכל לפגוש אותו לארוחת צהריים. לא עבר זמן רב והיא קיבלה ממנו תשובה, אז הנה היא נכנסה למסעדה הקטנה לפגוש אותו.

ברגע שראה אותה נישק את לחיה ושאל "מה שלומך?"

"אני בסדר. אתה?"

"אני גם בסדר. דאגתי לך."

"אני יודעת ואני מצטערת. אני מצטערת על הכל.  הדרך שעזבתי ולא הודעתי לך איפה אני. הכל באמת.”

"זה בסדר. אז מה עכשיו?" הוא שאל אותה.  "לאן אנחנו הולכים מכאן?"

"רון, אני רוצה שתדע שמעולם לא רציתי לפגוע בך. ואני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה להתחתן איתך. אני חושבת שעמוק בפנים ידעתי שתמיד היית מיוחד בשבילי, אבל."

הוא עצר אותה שם. "אני מבין מה את אומרת.  אני אוהב אותך הרמיוני, אבל כשעזבת לא הרגשתי כמו שהייתי צריך להרגיש. אה, אל תביני אותי לא נכון. זה כאב, אבל לא בצורה שחשבתי שזה היה צריך לכאוב.”

"בְּדִיוּק. אני חושבת שתמיד נהיה שם אחד בשביל השני ואולי אם לא היינו כל כך נקלעים למלחמה וכולם לא היו מניחים שנגמור ביחד שזה פשוט הרגיש נכון ללכת יחד עם זה."

"אז, פרד, הא?"

"אל תאשים אותו. אם היינו מחויבים זה לזה כמו שהיינו צריכים להיות, איש לא היה יכול להיכנס בינינו."

"אני יודע, אבל אני מניח שזה מרגיש כאילו הוא בגד בי."

"בבקשה אל תרגיש ככה. הוא יצא מזה. כל האשמה צריכה להיות עלי. הוא היה חולה. הוא היה קדחתני. ידעתי מה אני עושה. אני כל כך מצטערת רון." היא אמרה מבעד לדמעותיה. "אני יודעת שאתה שונא אותי עכשיו ומגיע לי."

"בבקשה אל תבכי. שום דבר לא יגרום לי לשנוא אותך. עברנו יותר מדי ביחד. אני חושב שאת ואני והארי נישאר החברים הכי טובים ולא משנה מה יקרה בחיינו."

היא זרקה את עצמה לזרועותיו ואמרה, "תודה רון. אני יודעת שאתה צודק. אני לא רוצה ששום דבר לא יהיה מוזר בינינו. אז אנחנו בסדר?"

"כן. אני חושב שאנחנו בסדר."

"מה עם פרד?"

"הוא האח שלי. אני אמור לגרום לו לסבול עוד קצת, אבל אני לא אעשה לו את זה.  אני מניח שאם את לא יכולה להיות איתי הוא אדם טוב בשבילך."

"הו רון, אתה נפלא. זוכר שפעם הייתי אומרת לך שיש לך מנעד רגשי של כפית?"

"כן." הוא אמר בצחוק.

"טוב כבר לא. התבגרת. תודה רון. אתה מוכן לסדר את זה איתו?"

"אני מניח. אעצור ליד החנות הערב אחרי שאצא מהעבודה."