השעה 7 בבוקר‚לוסיה קמה מוקדם מהצפוי‚ הלילה היה קשה‚ כבר שבוע שהיא לא דיברה עם דניאל‚ ממתי זה קורה‚ ממתי כל כך הרבה זמן הם לא מדברים.
צילצול שקט נשמע. לוסיה רצה לעבר הטלפון בזינוק‚ היא ציפתה להודעה ממנו‚ אולי בוקר טוב‚ היא ידעה שהוא לא יכתוב‚ אבל בכל זאת הייתה בה תקווה. היא הרימה את הטלפון‚ והתקווה נעלמה‚ זה היה רק יונתן השכן‚ בוקר טוב נסיכה. הוא רשם. אל תשכחי לחייך(:
לחייך? איך אפשר לחייך‚ חשבה לעצמה‚ היא כל כך רצתה לדעת מה עם דניאל‚ מה הוא עושה‚ ואם הוא חושב עליה כרגע.
לוסיה הביטה בשעה שעל הטלפון. 7 וחצי‚ היא כבר כחצי שעה בגינה הקטנה. בזמן האחרון היא מבלה פה המון. היא הסתכלה לעבר הספסל‚ וזכרה איך לפני שבוע‚ זה היה היא והוא‚ ועכשיו זה רק היא וחתולה קטנה....
*~*
דניאל הסתכל במראה‚שערו הגולש החליק כלפי מצחו וצווארו. אביו החורג תמיד היה מעיר לו על זה."אולי תסתפר‚ אתה נראה כמו איש מערות"
דניאל חייך. הוא ידע שככה לוסיה אוהבת וככה הוא הולך להשאיר. חיוכו נעלם כשנזכר בפניה של לוסיה‚ שהיא שמעה שהוא רוצה לנתק קשר. דמעות ירדו מעיניו הכחולות. הוא ניגב את פניו‚ ויצא מחדרו למקרא שמו‚ זאת הייתה אמו. הוא שוב מאחר....
"היי gorgeous"(מהמם) אמרה שיר. בית ספר היה ריק‚ כולם כבר היו בכיתות‚ חוץ משיר ודניאל. "היי" ענה לה בקול יבש וחסר התעניינות. "שוב אתה מאחר.. למה לא ענית לטלפונים שלי‚התקשרתי 4 פעמים" דניאל הסתכל על שיר במבוכה.
"סורי כיביתי את הטלפון" ענה בשקר. מאז שאביו של דניאל נפטר‚ הוא כבר לא אותו בן אדם‚ הוא היה מאחר באופן קבוע‚ רק לוסיה הייתה הופכת את היום שלו ליותר טוב‚ הוא היה קם מוקדם והייתה לו שגרה‚ לא כמו עכשיו ..
שיר (החברה הכי טובה של לוסיה לשעבר) עשתה מה שהיא יכולה כדי לעזור לו‚ והוא העריך אותה על זה מאוד. " בוא ניכנס לכיתה‚ כבר מאוחר" אמרה והתחילה להתקדם.
*~*
היא הביטה בו ובה‚ הם היו ביחד כבר כל ההפסקה. הוא צחק מהבדיחות שלה והביט על פניה. זאת הייתה אמורה להיות אני שם‚ חשבה לעצמה. לוסיה סיבבה מהר את ראשה כשגילתה שדניאל הביט בה מתבוננת עליהם. "את חושבת שהוא שם לב?? שקד??"
אבל שום יחס מצד חברתה לכיתה לא נראה. "שקד!?" היא אמרה בקול מורם יותר. שקד הרימה את מבטה מהטלפון לבסוף " מה אמרת?" היא לחשה בחוסר עניין.
לוסיה זרקה לעברה מבט מזלזל‚ לקחה את תיקה‚ וקמה מהספסל.
היום היה כל כך ארוך‚ היא רק רצתה שיגמר.
