*נקודת מבט דניאל*
השעה 11:56 כל כך הרבה זמן אני כבר רץ‚ רק בגלל היקוף מפגר. לא רציתי לעבור ליד הבית של שיר‚ אז הלכתי מסביב. מה שהאריך לי את הדרך בעוד 20 דקות.
אני רץ. 'רק עוד כמה רחובות' אמרתי לעצמי. מחשבות עולות בראשי‚ מה אני אמור להגיד לה‚ 'לוסיה הסיבה שרציתי לנתק קשר הייתה כי...' שוב מדבר לעצמי‚ כמה מטומטם. רעש של משטרות גבר וגבר ככל שהתקרבתי יותר. 'ממתי יש כאן משטרות'.
אני נעצר ליד הבית שלי ומחליט לעלות להחליף בגדים. אני מזיע. זה יקח לי רק כמה דקות‚ לוסיה גרה כמה רחובות ממני.חשבתי. אני עולה דרך החלון כמובן. מתפלל שאימי לא שמה לב שיצאתי. התפילות כנראה לא נענו כי דלת חדרי הייתה פתוחה. התחלתי לחפש את הטלפון שלי שנזרק לעבר המיטה לפני שיצאתי בכעס מהחלון. הוא נח ליד הכרית. הדלקתי אותו. 15 שיחות שלא נענו אמא‚10 שיחות שלא נענו אמא של לוסיה.
מה? מה אמא של לוסיה רוצה ממני?! אני מחליף תוך כדי את חולצתי ויוצא מחדרי במהירות. אמא?? אני צועק. אבל שום קול לא נענה. בדקתי בחדר הילדים. אני בן יחיד אבל שני הילדים של אסי (אבי החורג) עברו לגור איתנו. תומר? עדי? אך התאומים לא ענו לי‚ 'אין כאן איש' לחשתי.
אני יורד במורד המדרגות חזרה לסלון. אמא?? אבל הבית ריק. לקחתי מים מהמקרר ויצאתי במהירות.
קולות הסירנה מהמשך הדרך רק התחזקו. אני לא טועה זה בא מכיוון ביתה של לוסיה. אני מגביר את הליכתי תוך כדי שאני מתקשר לאימי. היא עונה בלחץ."דניאל?? אוי דניאל אתה בסדר‚ אני לא מאמינה‚ בבקשה תגיד לי שלוסיה איתך!"
"אמא? אני לא מבין איפה את?? מה קשור לוסיה ? אמא??" אני מתחיל להילחץ. "דניאל לוסיה איתך??" אני בא לענות אבל הטלפון מתנתק. המשכתי לרוץ בלי להפסיק. יכולתי להרגיש את הלב שלי יוצא מחולצתי. הדפיקות רק גברו וגברו‚מרחוב לרחוב מבית לבית.
נעצרתי במהירות מחפש אחר אימי בין כל האנשים מסביב. בעודי מביט על ניידת משטרה שעמדה שם בפינה. אמא?? אני צועק אמא? אני רץ לעבר אימי והיא מחבקת אותי בטירוף. "אתה בסדר אהוב שלי‚ אני מצטערת על היום.. כשלא ראיתי אותך במיטתך כל כך נבהלתי ובדיוק אמא של לוסיה התקשרה ואני כל כך דאג..." הדמעות ירדו לה ואני מנסה להרגיע אותה " זה בסדר אמא היי הכל טוב" אבל היא לא רגועה‚ היא מסתכלת לצדדים בחיפוש אחר משהו. מישהו. "לוסיה ? איפה היא? היא איתך?"
"אני לא מבין אמא. אני לא הייתי איתה."
"אבל אופיר (אמא של לוסיה) אמרה שהיא הלכה איתך לגינה." אני מבולבל מה קורה כאן.
" אני..הייתי עם שי.." הפסקתי את המשפט למראה אמה של לוסיה "איפה היא ?? איפה הבת שלי??" אני מתחיל להילחץ הלב שלי צונח "לוסיה לא הייתה איתי אופיר‚ אני לא מבין‚ אני לא יודע איפה היא." היא הביטה לצדדים מחפשת את הבת שלה למרות שאמרתי לה שהיא לא איתי היא לא יכלה להאמין.
השעה הייתה 12 וחצי. אני יושב על הספה בביתה של לוס ומנסה להסביר בפעם האלף איפה הייתי. "אני יצאתי מהחלון וראיתי את שיר למטה. הייתי כל כך עצבני עליכם שרק רציתי ללכת. לא חשבתי שתשימו לב אני מצטער" אימי הסתכלה עלי ולחשה " אמרתי לך שהכל טוב. זה לא העניין. אנחנו רק רוצים לדעת איפה לוסיה..!" אני קם מן הספה לכיוון אמה של לוסיה "היא שיקרה לכם‚ היא לא קבעה איתי כלום‚ אנחנו רבנו."
אמה של לוסיה כמעט התמוטטה. "זה לא מתאים לה לשקר לי" היא אמרה בלחש
היא הייתה נראת כל כך חלושה " איפה הבת שלי" היא אמרה עם דמעות בעיניים "אני בטוח שזה אי הבנה אחד גדול והיא עוד מעט תחזור"
אמרתי.
"טוב גברתי. אין הרבה מה לעשות. כרגע אי אפשר להכריז עליה כנעדרת" אמר שוטר שנכנס בדיוק מן הדלת.
"אנחנו מדברים פה על הבת שלי היא הייתה אמורה לחזור היא לא עונה לטלפון שלה היא בחיים לא איחרה היא תמיד באה בזמן!! היא כל כך אחראית‚ אני יודעת שקרה משהו .."
אמרה אופיר בעצב וכאב. "רגע לאן אמרת שהיא הלכה?" שאלתי.
"היא אמרה שהיא הולכת איתך לגינה...ואני באמת לא מבינ.." עצרתי אותה באמצע משפט ואמרתי "גינה??" שיט יש מצב שלוסיה ראתה את הנשיקה עם שיר‚ אני לא מאמין‚ אולי בגלל זה היא לא חזרה הביתה. לאן היא יכלה ללכת אני לא מבין. "כן דניאל. היא הלכה לגינה‚ קרה משהו?" היססתי לרגע " יש מצב שהיא ראתה אותי ואת שיר ..." הדלת נפתחה חשבתי שזאת היא וסיבבתי מהר את הראש.
זה היה רק רוי השכן שלהם... "אתם חייבים לשמוע את זה הוא אמר" הזיעה ירדה ממצחו
והוא הפעיל הקלטה קולית שהופסקה לפתע. "טוב זה ממש בדיחה אני הולך." אמר השוטר שעמד ליד הדלת. "חכה אתה חייב לשמוע את זה". אמר לו רוי והפעיל שוב את ההקלטה.
[ היי רוי אז ככה גיליתי כמה דברים חדשים .......(שקט בהקלטה) ( מילמולים)
(תקוע) יו???....לא !! פ... ]
" קיבלתי את זה מלוסיה לפני בערך שעה וראיתי את זה רק עכשיו" הוא אמר בעודו מכבה את הטלפון ומכניס לכיס. השוטר היה נראה חסר סבלנות. הוא הסתכל על אמה של לוס ואמר "מצטער זה לא מספיק הוכחות‚ רק אחרי 42 שעות שהיא לא תחזור נוכל להכריז עליה כנעדרת" אמר וטרק את דלת הבית.
אין מספיק הוכחות? הוא רציני? כל כך כעסתי הרי בהקלטה שומעים שהיא בלחץ שומעים שמשהו קרה אני מנסה להבין מה הבעיות של השוטר המזדיי** הזה‚ יצאתי בעקבותיו מהבית משאיר את כולם מאחור "דניאל‚ דניאל לאן אתה הולך" שמעתי את אימי אומרת. "תניחי לו הוא צריך זמן לעצמו" אמרה אמה של לוסיה הדבר היחיד ששמעתי לאחר מכן זה את הצעדים שלי בעודי מנסה לתפוס את השוטר לשיחה.
קול טריקת השער הירוק נשמע. אני פותח אותו בעצבים "חכה" אמרתי בעודי מנסה להסדיר את נשימתי. אני מרגיש את האוויר על עורי החשוף. היה כל כך חנוק שם בפנים.
"כבר הסברתי לך שאין מה לעשות זה לא תלוי בי" הוא ענה תוך כדי שהוא מסתובב חזרה לדרכו "בבקשה‚ אני יודע שמשהו קרה לה‚ עוד 42 שעות זה כבר יכול להיות מאוחר מידי".
השוטר לא נראה מופתע כנראה שהוא טיפל בהרבה מקרים כאלה.
"אני לא יכול להכריז עליה כנעדרת כי לא עבר אפילו יום!". זה לא פייר חשבתי. "מה אני אמור לעשות עכשיו?!" השוטר נראה כבר חסר סבלנות "לך הביתה ילד" הוא אמר. "אם משהו יקרה לה אתה תוכל להאשים רק את עצמך." אמרתי מבלי לשים לב לדמעות האשמה שזלגו מעיני, השוטר התעלם נכנס לרכבו ונסע, מותיר אותי על מדרגות הכניסה של ביתה.
זה לא יהיה אשמתו זה יהיה אשמתי, היא ראתה משהו שהיא לא הייתה צריכה לראות. אם רק הייתי יכול להסביר לה את האמת חשבתי.
