Your Mine Forever -larry stylinson

חלק 17

נקודת מבט הארי:

"ב..בבקשה לואי" בכיתי, מעיף מידי פעם מכות חלשות לפניו של לואי, "ב..בבקשה רק ת..תקום"

אני קיבלתי את התאונה יותר קל.בגלל שלואי היה הנהג אני קיבלתי רק כמה זכוכיות לרגל, אבל הוציאו לי את כולם.
חוץ מצלקות הכל בסדר אצלי.

"הארי.." זאין הניח את ידו על כתפי.

"למה הוא לא ק..קם?" רעדתי. זאין שתק."הוא חייב לקום!" הקול שלי השתנה לגבוה ושבור.

וזאין. זאין רק חיבק אותי ובכה.

ליאם ונייל ישבו בצד ובכו.לא יכולים-אין להם מילים יותר נכון מה לומר בכדי להרגיע אותי.

ואז הייתה נקישה על הדלת.

התעוררתי בין שניה ואמרתי "יבוא"

הדלת נפתחה ורופא המשפחה של לואי נכנס.

"היי אני רואה שלואי עדיין לא התעורר."

"כן הוא עדיין לא התעורר אם אתה לא רואה ואני אשמח אם לא תזכיר לי את זה כל פעם מחדש." תקפתי וזאין חיבק והשתיק אותי.

שמעתי שמילמל סליחה ממני.

הרופא הנהן ואמר "עשינו לו בדיקות, הכל בסדר שום דבר לא קרה חוץ מכמה זכוכיות שנכנסו עמוק משחשבנו. תצטרכו להישאר פה רק עוד יום ומחר כבר תוכלו להשתחרר."

הנהנתי ומילמלתי 'תודה'

לואי התעורר ואמר בקול חלוש "הארי?" ישר קפצתי וחיבקתי אותו חזק, אך שנזכרתי שהוא בבית החולים שיחררתי קצת ונישקתי את קצה אפו.

דמעות התחילו להתבצר בעייני ונאבקתי שלא יפלו, אך הם היו חזקות מידי.

ישר התחלתי בשאלות של 'אתה בסדר?' 'כואב לך משהו?' 'אתה צריך משהו?'
והוא רק הניד בראשו בשקט.

הרופאים נכנסו לאחר כמה דקות של נשיקות שלי ושל לואי והיינו חייבים לצאת מהחדר.

(אני לא כלכך זוכרת ויודעת מה קורה ומה הבדיקות בבתי חולים מה שכן תחשבו שמחובר ללואי אינפוזיה פשוט קשה לי ממש לכתוב את זה אני מצטערת.. ה.כ)

נכנסו וראיתי שלואי מחובר לאינפוזיה, הבאתי לו אוכל, הוא שתה ואכל וצחק ונהנה ואז הוא היה צריך ללכת לישון.

לא יכולתי לישון לבד אז הלכתי לישון אצל זאין.

"אחי הכל בסדר?" זאין שאל

"כן הכל טוב, אם לואי התעורר הכל טוב אצלי" אמרתי בחיוך רחב שנזכרתי בו.באהובי.בבן זוג שלי.באהבה של החיים שלי.(פיככככ זוגות אני כלכך רווקה. ה.כ)

לאחר כמה דקות של דיבורים נרדמנו בשינה עמוקה.

מיי גאדדד עוד 2 פרקים נגמר הפאנפיק ריגושים