חלק 11

397 37 4
                                    

אל תשכחו להצביע ולהגיב!

נקודת מבט הארי:

התעוררתי מהשעון מעורר שהראה 17:43.

קפצתי מהמיטה וסידרתי אותה ואת הבית שיראה יפה, בכל זאת חברים באים אליי.(ה.כ וגם לואי👍🏻)

נכנסתי למטבח והוצאתי עוגיות וחטיפים לנייל ולשאר.

סידרתי את הכל בצלחות ושמתי באמצע בקבוקי מיצים עם כוסות.
הסתכלתי בשעון והיה רשום 17:59, מעולה עוד דקה הם באים.

הסתובבתי לעלות במדרגות בכדי להחליף בגדים מכיוון שאני עדיין עם הפיג'מה אבל באותו רגע נשמעו דפיקות מהדלת.
"מי זה?" צעקתי

"מה מי זה איזה מטומטם" שמעתי לחישות מחוץ לדלת פתחתי אותה.

נייל קפץ עליי בחיבוק ואחריו גם ליאם וזאין, לואי היה מאחוריהם והתקרב לחיקי בחיבוק חם.
"אוווו" שמענו את ליאם זאין ונייל אומרים ביחד.
שתינו גלגלנו עיניים והתיישבנו בסלון.

הלכתי למטבח להביא את החטיפים ושמתי לב שלואי התקדם אחריי.

הסתובבתי אליו והוא קפץ אליי בנשיקה פראית.
השפתיים שלנו נעו כנגד אחד השני וזה הרגיש כמו שתי חלקי פאזל שהתחברו במכה.
בסוף התנתקנו והשפתיים של לואי היו ממש אדומות והשיער שלו פרוע, כמו שלי.

"התגעגעתי אלייך" לואי פלט במבוכה ואני הסמקתי .
"גם אני" אמרתי ושתינו היינו נראים כמו שתי עגבניות.

לאחר כמה דקות של התמזמזות לקחנו את החטיפים והשתייה בסלון והתיישבנו אחד ליד השני.

"מה עשיתם במטבח שאתם נראים ככה?" ליאם שאל ולואי הסמיק והתקרב לחזי.
"שום דבר שאמור לעניין אותכם" אמרתי והסמקתי

התחלנו לאכול חטיפים והחלטנו לבחור סרט, יותר נכון נייל בחר את הסרט.
הוא הציק לנו לבחור "הכל בראש" זה סרט שאני אישית ממש מתחבר אליו.
נייל הודיע לנו שהוא הולך להכין פופקורן ואני,לואי,ליאם וזאין נשארנו בסלון.

"אזז מה? דאבל דייט?" ליאם אמר וזאין, לואי ואני הסמקנו וחיבקנו אחד את השני.

נייל חזר לאחר כמה דקות עם הפופקורן בידו והוא עם מבט מבולבל.
אמרתי בלי מילים לנייל שאני אסביר לו אחר כך והוא הנהן והתיישב על הרצפה מתחת ליאם וזאין.

****************

הסרט נגמר וכולם חזרו הביתה חוץ מלואי שנשאר לישון אצלי.
מחר יש חופש אז זה לא כזה משנה מתי נקום והצעתי לעשות לילה לבן ולדבר עם זאין וליאם.
אחרי הרבה שכנועים מלואי החלטנו ללכת למסיבה של כל השכבה.

אני ולואי התארגנו והתקשרנו לזאין, ליאם ונייל לשאול אם הם באים והם הודיעו לנו שלא.
קצת התבאסתי אבל החלטתי עדיין ללכת. בשביל לואי.

יצאנו מהבית עם ג'קטים והתדמנו לבית של רוקי(מלך השכבה)
אני לא יודע מה הוא רוצה ממני, או אם הוא כועס עליי כי הוא תמיד מסתכל עליי בשיעורים, וגם בהפסקות.

דפקנו בדלת ורוקי והחברים שלו פתחו לנו את הדלת ורוקי סימן לנו להיכנס.
שנכנסנו ראיתי שרוקי מסמן לי עם ראשו להתקדם אליו, הודעתי ללואי והלכתי לרוקי.

"היי" הוא אמר
"היי" לחשתי במבוכה
"אתה נראה ממש טוב" הוא צעק-לחש לי באוזן
"ת..תודה" פלטתי במבוכה
"בוא נכנס לחדר אורחים שלי, נוכל לדבר פשוט אני לא שומע כלום פה" הוא אמר ויכולתי להרגש שזה שקר.

התקדמנו לחדר אורחים והוא פתח לי את הדלת והתקדם לשבת על המיטה, כשהוא התיישב הוא סימן לי עם ידו לשבת לידו.
התקדמתי והתיישבתי לידו ואז הוא חיבק אותי.

הייתי מובך ולא ידעתי מה לעשות אז חיבקתי אותו בחזרה.

הוא התנתק מהחיבוק וכך גם אני
"אני אשמח שניפגש יותר, אתה נראה אחד משלנו" לא הבנתי מה זה אחד משלנו..
למי הוא מתכוון, לחברים שלו?
הנהנתי כהסכמה ויצאנו מהחדר. לואי ישר ניגש אליי ושאל אותי מה הוא רצה, הילד הזה קנאי.

"סתם דיברנו והוא ביקש שניפגש יותר ואמר לי שאני נראה אחד משלהם" אמרתי בבילבול.
"אל תתקרב אליו יותר מידי אני רואה את זה, הוא רואה בך יותר מחבר"
"הכל בסדר אני יכול להבטיח לך שלא יקרה כלום בינינו" אמרתי והדבקתי לשפתיו נשיקה קצרה.
סיבבתי את מבטי לרוקי וחבריו שבהו בנו במשך כל השיחה שלי ושל לואי, והם הפנו את מבטם לכיוון אחר שראו שקלטתי אותם.

************

כמעט כולם כבר הלכו הביתה, נהיה ממש מאוחר ואני ממש עייף הסתכלתי בטלפון שלי שהראה את השעה '01:52' והחלטתי ללכת הביתה, קמתי מהספה של רוקי וסימנתי ללואי לבוא אליי.

"אני ממש עייף אני חושב שאני יתקדם הביתה" אמרתי
"חכה דקה אני יאמר לכולם ביי ואני יצטרף אלייך" הוא אמר והנהנתי, כשהוא הלך לאמר לכולם ביי רוקי התקדם אליי ופחדתי קצת.

"מה הסיפור איתו?" רוקי שאל והבנתי שהתכוון ללואי.
"שום סיפור" אמרתי
"אתם ביחד או משהו?" הוא אמר והבנתי את מה שלואי אמר שרוקי דיי דלוק עליי.
"כן" אמרתי והוא עשה מבט כועס וחייך חיוך מזויף
"אה מגניב" הוא פלט בשקט והלך.
לואי התקדם אליי ואמרתי לכולם גם ביי, יצאנו מביתו של רוקי והתקדמנו לביתי.

"היה דווקא ממש כיף אנחנו צריכים ללכת למסיבות שוב פעם" לואי אמר והסכמתי.

הגענו לביתי ונכנסנו למיטה שלי והלכנו לישון.
יש לי מחסום כתיבה אז אני מצטערת שלא עולה הרבה פרקים אבל תהנו

Your Mine Forever -larry stylinson Where stories live. Discover now