ג'יק הצליח בקושי רב לקרוע את המילים החרוטות באדום על דלת החדר: זהירות אזור מסוכן, הכניסה לעובדים מורשים בלבד! "אתה בטוח שכדי להיכנס לשם?" שאל ג'יק. "אני בטוח במאה אחוז ילד, אל תהפוך לי עכשיו לבחורה! בוא ותיכנס." זפארוס נכנס לחדר הקטן בעוד ג'יק אחריו. הדלת הובילה לגרם מדרגות ישנות. הם ירדו במדרגות עד שהגיעו לדלת העשויה ממתכת משוריינת. זפארוס הוציא מכיסו מפתח והכניס אותו לחור המנעול. "מה שמך ילד?" שאל זפארוס בזמן שסובב את המפתח. "שמי ג'יק קולינס" ענה. "אז צייד הדרקונים, ג'יק קולינס ברוך בואך לקן הדקונים". הוא פתח את הדלת ונגלה לנגד עיניו של ג'יק המופתע חדר יפהפה. החדר היה גדול משחשב, הוא היה כה ארוך עד שג'ק לא יכול היה לראות קצהו. החדר כולו היה מלא במיליוני ביצים, ערמות על גבי ערמות של ביצים. "אלה ביציי...."
....דרקונים" המשיך את משפטו זפארוס. "אתה יכול לבחור אחת." לבחור אחת מזה אומר יש כל כך הרבה. כל ביצה הייתה מיוחדת ומרהיבה בצבעיה ובצורותיה: אחת הייתה כחולה עם פסים דקיקים של ירוק בהיר, בעוד אחרת הייתה לבנה כפנינה, אחת הייתה בצבע אדום כהה שעטפו אותו אותו אלפי גוונים דקיקים של אדום בהיר וורוד, אחרת הייתה בכל צבעי הקשת..... ג'יק הסתובב בחדר נפעם מהביצים היפהפיות. "כמובן אתה לא יכול לבחור כל אחת, רק את הביצה שקוראת לך אם תבחר אחרת לא תוכל להרים אותה מהקרקע אבל לרוב הציידים בוחרים את הביצה הנכונה. אתה מבין אולי אתה חושב שאתה בוחר אבל בעצם הדרקון בוחר בך, שנולדת ואולי אפילו עוד לפני, לפי הגנים שלך והשושלת שלך. יש ביצים שפה כבר אלפי שנים ויש כאלה שרק לפני חודשים ספורים וימים אחדים חזרו לכאן. כל פעם שהצייד של הדרקון מת הדרקון חוזר בחזרה לקן, אך מתי שהדרקון מת הצייד מת ביחד איתו."
"זה לא הוגן," פלט ג'יק.
"החיים לא הוגנים ילד, כדאי שתבין את זה כבר עכשיו." אני כבר לא בטוח שאני רוצה לבחור ביצה חשב בליבו ג'יק. הוא ניסה לגבש תוכנית בראשו איך יוכל לצאת מהמקום המשוגע הזה. אך נראה כאילו זפארוס קרא את מחשבותיו ואמר: "אתה חייב לבחור אחת עד שהשמש תעלה במלואה או שתישאר במקום הזה לנצח, ביחד איתי."
"זה לא נראה מפתה במיוחד," ענה לו ג'יק שהתחיל להילחץ מהזמן שהוקצב לו. הוא סרק את כדי לנסות לבחון את כל הביצים, עד שראה אותה. לפני רגע חשב שכל הביצים היו יפהפיות, עד שראה אותה, לידה שאר הביצים היו נראות פשוטות וזניחות. בשונה מהביצים האחרות היא לא הייתה צמודה, נראה שהיה סביבה מין הילה שהפרידה ביינה לבין הביצים הרגילות. צבעה היה זהב בוהק חוץ משלושה פסים של כסף מרהיב שהקיפו את הצורה האליפטית המושלמת שלה. מין זהר זהוב הקיף אותה, מה שהפך אותה להרבה יותר מיוחדת משאר הביצים. "אני בוחר בזאת" אמר ג'יק והצביע לעבר הביצה היפה. פניו של זפארוס החווירו בין רגע. "אתה בטוח שאתה רוצה את זאת, יש עוד הרבה ביצים בחדר עם לא שמת לב."
"אני בטוח, למה? מה שונה בה מהאחרות?" אמר למרות שחשב שהייתה הרבה יותר יפה משאר הביצים. "זו ביצה מיוחדת במינה, הביצה שנמצאת הכי הרבה זמן בקן, היא שייכת לדרקונית אלקסיס, הדרקונים החזקה מכולם. נגרמות רק צרות מהביצה הזאת רק מלחמות והרס, כל כך הרבה הרס!" לרגע שתק ושם את ידיו על פיו, הוא הסתכל על הביצה, מפוחד. "אולי דיברתי יותר מידיי." מה גרם לו לפחד כל כך תהה ג'יק. הוא הסתכל שוב על הביצה, עכשיו היא נראתה לו מאיימת יותר מאשר יפה. תקף אותו פתאום חשק אז לגעת בה, חשק להבין איזה מפלצת מסתתרת מתחת ליופי האנוג הזה. משהוא משך אותו אליה ולא הניח לו במנוחה, הוא ניסה להיאבק ולהפסיק את צעדיו אך לא הצליח המשיכה הזאת גברה על רצונו לברוח ועל כוחו לשלוט על גופו. שנשארו רק סנטימטרים ספורים בינו לבין הביצה הכוח פסק.
בזמן שהרים אותה הוא הבין שהיה יכול לברוח ולהירתע מהביצה. אך הוא לא רצה. הוא רצה להרים אותה ולשחרר את המפלצת שזפארוס פחד ממנה כל כך.
