האהבה שלי עברה לעולמה, ועדיין יש חור בלב לא משנה כמה קטיה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
...זה.
כן, לא משנה כמה קטיה עושה את זה, הלב עדיין נקרע כל פעם שאנחנו חושבים על המלאך השטני שלנו, אנג'ל אישה קרה בע"מ.
להיזכר במוות שלה גורם ללב שלי לשקוע לבטן כל פעם מחדש וזה כאילו אני נחנקת וזה מרגיש נוראי.
כולנו התפרקנו עליה. אמא שלי ואני בכינו בפומבי יום אחרי מה שהיה חוויה נפלאה באמת אתם חייבים לנסות, אח שלי התמוטט מנטלית ביום שהוא חזר מהצבא וגילה עליה. אני עדיין מטרידה את הבחור שיושב מולי בעבודה עם תמונות שלה באופן שוטף (וגם של קטיה הדוגמנית המתחילה).
כולם מתגבשים איכשהו. אח שלי בצבא אז הוא עסוק ובסדר. אמא שלי מתקשה, כי אנג'ל הייתה הנשמה התאומה שלה ואיתה כל הזמן, אבל היא מתנחמת בקטיה. גם אני.
(אגב, גילינו שקטיה, שאמרו לנו שהיא בת שנה-שנה וחצי בהתחלה, היא בת שבעה חדשים. אז בייסיקלי יש לנו גורה. מה שמתאים איכשהו.
היא גם רועה אוסטרלית מעורבת. אין שמץ עם מה אבל עם משהו יפה כי קטיה כוסית)
ואני... טוב, אנלא יודעת. אני מאוד שקועה בתמונות של אנג'ל, במיוחד השתיים האחרונות שצילמתי שלה, שברשותכם לא אפרסם פה כי זה מרגיש לא נכון. ואני חושבת עליה המון. ותכלס עוד שנייה עובר חודש אבל זה מרגיש כמו שנה וגם כמו יום וגם כמו כלום כי זה לא מרגיש נכון ולפעמים זה מרגיש שהיא פשוט בחדר ליד. או שהיא בחופשה איפשהו כי נמאס לה מאיתנו.
לפעמים אני הולכת בבית ורואה משהו לבן ואני כזה "זאת אנג'ל". גם אמא ככה. לפעמים אנחנו מועדים כשאנחנו מדברים על קטיה ואומרים שהורדנו את אנג'ל לטיול, או קוראים לה אנג'ל. וזה כואב. ואנחנו לא מתכוונים לעשות את זה לקטיה, אנחנו יודעים שהיא אישה תינוקת לא עצמאית משל עצמה אבל יש לנו חור בלב בצורה של אנג'ל.
אני קובעת תור לקעקוע בקרוב. אולי ב16. כי אני רוצה שהחור הזה בצורה של אנג'ל יהיה לי על הגוף.
אנחנו אוהבים את קטיה אבל היא לא אנג'ל. וזה בסדר שהיא לא אנג'ל, זה פשוט עצוב. אני שמחה שנתנו מקום לכלב שאין לו בית וטיפלנו בו ונתנו לו מקום, לאמץ זאת זכות וזה כבוד ענק וקטיה כלבה עם לב יפהפה וטהור וראש חלול כמו צמר גפן, אבל זאת פשוט מערכת יחסים חדשה והיא לא מרגישה כמי הקשר בדם שהיה לנו עם אנג'ל. ואני חוזרת ואומרת לעצמי שזה בסדר אבל אני פשוט מרגישה קצת ריקה.
אני מתגעגעת אליה מאוד.
אז עשיתי לה איהסטהבלוק. שלוש, כל אחת עם אחד מאיתנו. מצונזר אבל:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
דברים כאלה קטנים קצת ממלאים את הלב לרגע
אז כן
עוד שלושה ימים זה חודש
הלב עדיין כואב
אהבה שלי הלכה לה
אני רוצה להפסיק לדבר עליה אבל אני לא יודעת. לא מרגיש נכון.
