נ.מ- היזשי ימאדה
השמועה על התלמיד הנעלם, קודה התפשטה מהר.
אחרי יומיים כל התלמידים הורו לחזור לבית ספר בחשש שעוד מקרים כאלה יכו בכיתה.
נזו דיבר על כמה שהוא מאוכזב, ואול מייט דיבר על איך שהוא מאשים את עצמו. אני ישבתי בשקט, הם העלו רעיונות לאיך להחזיר את קודה, רק אדם אחד בחדר ידע שאין אין להחזיר את מה שהתאדה לאוויר. לא כמו הפעם הקודמת, לא היה לי שום עניין להציע שיש בוגד בין הקירות
הם כולם האשימו את כל המקרה על ליגת הנבלים.
אני הולך במסדרונות. הכל עומד בדיוק איפה שעזבתי אותו, אך משהו ניראה לי שגוי, כאילו בזמן שאני נעדרתי משהו החליף את כל הבית ספר וצפה בי משתגע מאי היכולת להבין מה קורה מסביבי.
היום זה יום טוב , כי היום באופן מיוחד, כמה מהמורים יוצאים לבר. מה שאומר שאני לא אהיה החשוד היחיד
אני נושם לתוך הריאות שלי את אוויר הלילה. קול רשרוש העלים נועם לי באוזניים. כמעט כאילו שום דבר לא קרה. זה לא בסדר, אני לא אמור להרגיש כל כך שלוו.. אני יודע מה אני הולך לעשות, אבל זה ניראה לי כמו חלום רע שאפשר להתעורר ממנו בבוקר, משהו שמתפוגג בנגיעה קלה, משהו נסלח. אני צובט את עצמי, ומתאכזב לגלות שאני חיי את הסיוט שלי.
קול נשימות קצרות נשמע מרחוק, וככה אני יודע שהגעתי על המטרה שלי, אני מהדק את הכפפות על ידי ומאיץ את צעדיי.
"היי מייק סנסי" ג'ירו שמה לב אליי "מה אתה עושה כאן?"
אני לא עונה לשאלה הזאת, במקום אני שואל אותה "הטלפון שלך איתך?"
"אממ כן" היא חושדת בשאלה "אני שומעת מוזיקה תוך כדי ריצה"
"אפשר לראות מה את שומעת?" אני מדביק חיוך על פניי
"בטח.." היא מוציאה מיד את הטלפון ומעבירה לי אותו "מה אתה עושה כאן בשעה כזאת אם אפשר לשאול?"
אני מחזיק את הטלפון, ומנפץ אותו במהירות "אני חיפשתי אותך, האמת" הטלפון נופל מרוסק על האדמה
"מה??-" היא מנסה ללכת אחורה, אך אני לא נותן לה
"מייק סנסי בבקשה!" היא מתחננת עם דמעות בעיניים "אתה המורה שלי! אתה לימדת אותי!! אני כל כך אהבתי את שיעורי האנגלית שלך!!"
"אני בת של מישהו!!" היא משתעלת תחת הלחץ של ידי. היא נאבקת לשווא בגופי, יש משהו טרגי בניסיון הנואש שהיא משקיע להשתחרר.
"אני יודע, ואני מצטער" אני מחזק את האחיזה, אשמה נגררת עם כל כוח נוסף אני מחדיר "אני הייתי אהוב של מישהו"
"למה?--" העיניים שלה נוצות באור הירח, והשיער שלה מבריק מנגד לרוח הקרה. הלילה הזה הלילה יפה במידה מתאימה, מה שמכבד את המוות שלה
אני נוסע במכונית את אותה הדרך פעם שנייה. ואולי זה בגלל הריח, או בגלל שלא אכלתי יומיים, אבל אני מרגיש בחילה כל כך עזה, שאני עוצר בצד להתקפל על הכביש מתחת לכוכבים. האדמה והשמיים היציבים מסתובבים סביבי, ואני כמעט מרגיש איך הדמעות מטפסות אל עיניי. אני עוצר את נשימתי כדי להירגע לכמה שניות, ואז חוזר למכונית
ברגע שהדיבור על ג'ירו שאף פעם לא חזרה לחדרה מתפרסם בבית ספר, מתחילה חקירה קפדנית. שוטרים נכנסים ליו איי ומתחקרים כל אחד ואחד מהאנשים שם, כולל אותי.
הם שואלים אותי את הדברים הרגילים, איפה הייתי ומה עשיתי. אני עונה להם ושומר על הפנים שלי אדישות לחלוטין, כל מה שחסר לי זה שהמשטרה תדבק אליי. כשאני יוצא מחדר החקירות אני מגלה שאת הפרצוף החסר רגש אני לא יכל להוריד גם אם הייתי מנסה.
ועדת הגיבורים ביקשה מנזו לא לספר לציבור את האירוע, ההצדקה שלהם היא שזה יכה חזק מידי באטמוספרה של המדינה עם ידיעה כזאת תתפרסם. למרבה האירוניה החלטה זאת תבוא אליהם בבומרנג.
------------------------------
hallo!
האמת שהיה לי ממש כואב להשתמש בג'ירו, אני ממש אוהבת אותה
YOU ARE READING
איך נבל נוצר MHA angst fanfic
Fanfictionמתי מגיעה המשימה האחרונה של גיבור? ואיך הוא הולך בשקט בידיעה שהוא משאיר אנשים מאחור? להיזשי ימאדה, נמאס להישאר מאחור, הוא מחליט שמאותו יום, הוא יעשה הכל כדי לא להיות מאחור יותר לעולם מה המחיר שהוא משלם על החלטה זאת? TW מוות ואלימות TW זהו סיפור עם ס...
