"תראו תראו" נואה קרא מאחורי לואי "נואה בבקשה לא עכשיו אני ממהר לשיעור" הוא התחנן אליו, מקווה שידלג על זה הפעם. אני לא יכול לאחר שוב לשיעור מתמטיקה קיבלתי 29 במבחן האחרון מה שמאוד הרגיז את ההורים שלי ואם המורה גם תדווח על האיחורים שלי -הם בכלל יתחרפנו, הוא חשב לעצמו. "אני לא חושב שלמורה יהיה כל כך אכפת אם לואי המכוער והפאגוט יאחר לשיעור שלה" נואה השיב לו בזחיחות והביט עמוק לעניו.
בפתאומיות, הוא הכניס לו מכה מייסרת לבטן, לואי התקפל בכאב ורטיבות עלתה לעניו. ג'וש וברייס, חבריו הטובים של נואה ושותפיו לבריונות על תלמידי בית הספר האומללים תפסו ביידייו ורגליו של לואי והשליכו אותו על הרצפה.
הגב שלו שרף מכאב והכאב רק התעצם שהם החלו לבעוט בצלעותיו.
תחילה הכאב היה נסבל ורק כמה דמעות בוגדניות ברחו מעניו,אבל אחרי כמה דקות ארוכות הוא איבד את עשתונותיו והתחיל לזעוק בכאב, בתקווה שאחד התלמידים המתהלכים במסדרון יעצור ויגיש לו עזרה, אבל אף אחד לא רצה להתעסק עם נואה ושני הכלבלבים שלו.
"נואה תעצור את זה" ליאם, חברו של לואי לשולחן הכיתה קרא מהצד. ליאם הוא אולי לא הכי גבוה או הכי מפחיד, אבל הוא שרירי ומאיים ויתרה מכך, הוא יודע אחד מן הסודות הכי שמורים של נואה. איש אינו יודע איך הוא גילה את הסוד או מהו תוכן הסוד, אבל כולם יודעים שהוא ברשותו של ליאם,ולכן נואה יציית לכל פקודה שליאם ייתן לו.
נואה התרומם מלואי במהירות ומתח את שרירי האצבעות שלו "יש לך מזל טמבל, בלי החבר המניאק שלך את היית כבר מת" נואה זרק אל לואי בהתנשאות "נואה, כדאי לך להירגע" ליאם אמר והסיט את מבטו אל לואי המלא בסימנים שנשארו מהחבטות שחטף בזה הרגע, שרוע על רצפת התיכון. נואה הסתובב וצעד בראש מורם מן המקום אף על פי שנחל תבוסה לליאם, שוב.
"תודה" לואי סינן בין שפתיו לכיוון ליאם"הכל טוב. בוא לואי, המורה ולרי לא תוותר לך עוד הרבה" הוא הפציר בלואי,מסרב להתייחס לתודתו. לואי הנהן ונעזר בידו כדי לקום ולהיכנס לכיתה.
ביום שלמחרת, כשהארי נכנס למסעדה בשנית, לא היה קשה לזהות את פרצופיהם המופתעים של הצוות ובעלת המקום. הארי סטיילס לא נהג להישאר באותו מקום לזמן ממושך, הוא היה אדם שאוהב לגוון והיה לו גם את היכולת והכוח בכדי לעשות זאת. ובכל זאת, הוא התיישב באותו המקום, מזמין את המנה ומחכה לאותו המלצר, מחכה ללואי.
לואי ניגש אל השולחן של לואי, ממש כמו ביום אמש אך בזה היום, סימן סגול ונפוח הקיף את אחת מעיניו הכחולות של לאוי, מושך את תשומת ליבו של הארי. "יש לך משהו עצוב בעניים, אפילו קצת סגול" הארי אמר בפלרטטנות וקרץ אל לואי, שהגניב צחקוק קטן על כמה שהארי נדוש וחסר הומור.
ליבו של הארי פרפר למשמע הצחקוק הקטן של לואי שהיה כמו מוזיקה משובחת לאוזניו, "אז אתה בא לפה הרבה?" הוא המשיך, מנסה לגרום לעוד צחקוק להיפלט מבין שפתיו של לואי. "עובד כאן" לואי השיב בראש מושפל, מגחך ומסמיק מעט.
הוא מעולם לא זכה ליחס שכזה. בבית ספרו לאיש לא היה אכפת ממנו מלבד ליאם, אך גם ליאם שימש לו כמגן בלבד, לא נרקמה בהם חברות אמיתית, ליאם לא צריך את לואי על הגב שלו.
"אז, מה תרצה להזמין?" לואי הרים את פניו ושאל כשהרגיש שהסומק שעלה על פניו דעך מעט לאחר זמן מה. "אותו הדבר כמו אתמול" הוא ביקש והצביע על המנה שבתפריט, למקרה שלואי שכח, אבל לואי לא שכח.
בכל זאת, לא כל יום אדם כל כך מכובד ועשיר מגיע לבית קפה כל כך נידח וקטן ומדבר עם בחור כל כך מכוער ומנודה. ובלי קשר, לואי תפס את הארי כאדם מושך ויפה במיוחד, אם לא האדם הכי יפה ומושך שפגש אי פעם.
YOU ARE READING
Stormy eyes | L.S
Fanfiction"אבל זה היה שקר, כל זה היה מעין מעטפת מלאה במגננות שנועדו להגן על סודו השמור מכל, כל זה היה חיוך גדול שמסתיר מאחוריו עניים סוערות" לואי הוא תלמיד תיכון שברירי, עצוב ומעונה שבמקרה ממלצר בבית הקפה הקטן שבו הארי סטיילס- אחד האנשים העשירים והמאיימים בעו...
