האולימפוס כבר לא ביוון

אוסף זאוס

(לשם הבהרה, הכל כאן דבריו של זאוס- לא קשורים אחד לשני, כל אחד מסיטואציה אחרת. כנ''ל על פרקי האוסף שיבואו בהמשך- אותו דבר רק עם אחרים.)

"זה בסדר שאת לא מצליחה, לא כולנו זאוס."

"תופעת לוואי ראשונה: טיפשות."

"ובכן, אתה משהו מיוחד, שב בצד ותשמור את זה בפנים"

"היא התחילה!"

"תשמרי את הנוכחות מורידת האייקיו שלך לעצמך!"

"אני פשוט לא מחבב את בני המשפחה שלי, ואין לי כוח לזוז. חוץ מזה, הפוקימון קורא לי!"

"למה אני צריך לסבול את זה?!"

"תשמור את זה בפנים, בן"

"בנים, מה אתם מוצאים בה, מה?! חוץ מההרגשה הטובה של מישהו נחות לידך?!"

"שקט שם בן, אבא שלך מגונן עכשיו"

"והנה בא הפייסטוס והבעיות הנפשיות שלו."

"אתה קורא לי אבוש. מה אתה רוצה ממני?"

"טוב, לאבא שלכם נמאס ממכם, אתם מאומצים, צ'או"

"אני בצד של עצמי!"

"אההה...
אולי זה זמן טוב להיפטר מהרה."

'אני יכול לעוף בייבי"

"וואה וואה אבוש רק שיחק פוקימון."

"זה השקר שאתה מספר לעצמך, בן"

"למזלי את מרוחקת ממני משפחתית, לכן אני לא צריך להעמיד פנים שאכפת לי ממך."

"אני זאוס, מלך האולימפוס שליט השמיים שוכן הגבהים מ-א-מ-ן ה-פ-ו-ק-י-מ-ו-נ-ים"

"בא לי פיצה גלידה קוקוגלידה"

"האי קוליות שלך שופעת."

"תראו תראו את השרירים"

"אתה גם חולק על הרצפה בכל פעם שאני שם לך בננה."

"כן! חלום חיי להיפטר מהילדים שלי."

"וואו איזה פקאצה פינגווינית בהתהוות אתה עכשיו!"

"אפרודבילית. כי יש לה תספורת אפרו דבילית."

"מספיק להיות בשקר."

"זה הבדידות עושה לו את זה."

"כלומר, הילדים שלי נחטפו וכמעט מתו כמה עשרות פעמים, אבל למי אכפת? יש לי דברים יותר חשובים לעשות."

"הקורנפלקס חסם לך את המוח או משהו כזה?"

'אלא אם כן זה מלחמות פוקימונים."

"תעבור בדרך באולימפוס- אנחנו עושים מסיבת קריוקי רעמים."

"מתוקה, אני מתעלם ממך, הגיע הזמן שתקלטי את זה."

"בסדר, אז קריוקי רעמים קצת יצא משליטה-"

'אתה מבקש שאני אלסטר אותך? כמה נחמד מצידך!"

"יש כבר מישהו? למי אני צריך להרביץ?"

'אני יכול לתקשר בעזרת ברקים, אידיוט."

"כן, זה תמיד ככה בהתחלה עם ילדים. חכה שהם יתרבו."