דמיון מופלא

במי אדריאן מאוהב

כרגיל, מרינט עקבה אחרי אדריאן בזמן שאליה נגררת אחריה ואז קרה משו מפתיעים מרינט ראתה נערה מתוודת על אהבתה בפני אדריאן "א.. אני... אני אוהבת אותך!" אמרה הנערה  "אההה-" התעצבנה מרינט ואליה משכה אותה "תרגעי!! אולי לפחות תראי מה אדריאן מגיב?"
"תקשיבי.." אמר אדריאן ואז היא קטעה אותו "ושלא תחשוב שאני כמו כל הבנות שמאוהבות בך רק בגלל שאתה דוגמן. אני באמת אוהבת אותך ו-"
אדריאן הרים ידו לעצור אותה. "זה באמת נורא מחמיא לי אבל אני כבר מאוהב במישהי. וגם אין לי מספיק זמן לצאת עם בנות או בכללי עם חברים. והינה השומר ראש שלי בא לאסוף אותי. ביי"
גורילה החנה את הרכב ואדריאן נכנס "סליחה"
מרינט התחילה להתרגז "אליה! אדריאן מאוהב במישהי! את חייבת לעזור לי לגלות מי זו!!"  אליה צחקה ואמרה "את לא הבטחת שתעזרי לאמא שלך היום במאפייה? סורי אחות אבל גם יש לי דייט עם נינו"
אליה הלכה ומרינט צעדה ופתאום ראתה את הנערה שמקודם התוודתה על אהבתה לאדריאן מקבלת אקומה..
היא רצה למאחורי השיחים שם היא הסתתרה עם אליה "טיקי, נקודות!" היא שינתה צורה ומיהרה לחפש את הנערה.
הנערה כבר הפכה להיות נבלת על בעלת 4 ידיים בצבע אדום ובגדים סגולים זרחניים "אני היא אַוּדִיטְלֶאוּם! (מקשיבים לו, בלטינית) בוא הנה אדריאן! אתה תהיה שלייייייי"  היא רצה במהירות ונחתה על המכונית של אדריאן, ואז החיפושית קפצה וזרקה את היויו שלה על רגלה של הנבלית "לא כל כך מהר!" החיפושית קראה. אודיטלאום קפצה וניסתה לגעת בחיפושית אך היא קפצה לאחור, החיפושית העיפה את היויו שלה על אודיטלאום והן נלחמו.
אדריאן הציץ אל פלאג ומיהר לצאת מהרכב ומשום מקום פתאום הופיעה אודיטלאום וכמעט נגעה בו. 'לאא' ניבהלה החיפושית אבל גורילה נעמד מולו, ידה של אודיטלאום פגעה בגורילה והשאירה סימן אדום כמו של גואש. "תקוף את החיפושית!" קראה אודיטלאום גורילה נראה מודע למעשיו אך לא יכול לשלוט בהם. הוא רץ אל החיפושית ותקף אותה. אודיטלאום נגעה באדריאן "אל תזוז" ציוותה עליו. והתחילה לגעת באנשים "תלחמו החיפושית!" היא צוותה אליהם.
אדריאן ניסה לרוץ אבל לא הצליח לזוז. "פלאג מה אני עושה" הוא לחש ואז אולדיטאום הגיעה ופלאג הסתתר יותר. היא נגעה באדריאן שוב ואמרה "נשק אותי" אדריאן בלי רצונו נישק את אולדיטאום. ונחשו מי התחרפנה? בדיוק. החיפושית העיפה את כולם במהירות הבזק...

"זה לא הזמן לזה" אמר עש הצל לאולדיטאום "תביאי לי את העגילים של החיפושית ואז תוכלי להיות עם אהובך" "אוקי" היא ענתה "אבל אני חייבת לדעת רק דבר אחד"
היא נגעה באדריאן שוב "תגיד לי במי אתה מאוהב" "אני.." אמר אדריאן בניגוד לרצונו
החיפושית פתאום דחפה אותה והרימה את אדריאן במהירות מושכת אותו מאודיטלאום.
"מאוהב בחיפושית" הוא המשיך את המשפט כשעיניו מסתכלות על שלה
* טראח *
החיפושית נתקלה בקיר. הם נפלו יחד על הרצפה "סליחה" הוא אמר. החיפושית האדימה ומיהרה לקום מעליו "זה בסדר" היא הושיטה לו יד. "אני לא מסוגל לזוז" אמר אדריאן שכוב על הרצפה.
החיפושית הרגישה חסרת אונים.
"אוף אני צריכה את חתול שחור איתי" היא מילמלה ואדריאן חייך "אני בטוח שאת יכולה לעשות את זה חיפושית" הוא אמר אליה היא חייכה וקראה "קמע המזלל" נפל עליה פתאום בקבוק מים. "מה אני אעשה עם בקבוק מים! אני לא רואה כלום" היא אמרה מביטה קדימה טוב טוב.
"החיפושית מאחוריך!" צעק אדריאן, עדיין על הרצפה חסר יכולת תנועה. האַוּדִיטְלֶאוּם הייתה לידו, מאחורי לידיבאג ניסתה לגעת בה. החיפושית תקעה את הבקבוק מים בידה בלי לשים לב והבקבוק נפתח וכל המים נשפכו על אדריאן. פתאום אדריאן שם לב שהסימן של הידים של האַוּדִיטְלֶאוּם נעלם והוא יכול לזוז.
החיפושית קלטה את זה גם "מים!" היא קראה באושר והתחילה לברוח מהאזור כשאַוּדִיטְלֶאוּם רודפת אחריה
אדריאן ראה שאין אף אחד בסביבה וקרא "פלאג! ציפורניים!" 
"היי גברת" הוא קרא למישהי מבוגרת השקתה את העצים שלה עם צינור מים. "רוצה לעזור לגיבורים של פריז?" הוא קרץ.
אודיטלאום נלחמה בחיפושית, מסתבר שיש יתרון גדול ב4 ידיים.
החיפושית ניסתה להתרכז לראות איפה האקומה מסתתר. פתאום היא קלטה את זה, אודיטלאום שיפשפה את ידה הצמיד הנוזל שהיה בידה השניה ונגעה בחיפושית.
"תביאי לי את העגילים שלך" היא אמרה.
פתאום גל של מים שטף את החיפושית והיא ברחה.
"מצטער על האיחור גבירתי" אמר חתול שחור וקד קידה קטנה כשבידו צינור מים.
"חתול שחור!" קראה החיפושית באור. "בדיוק בזמן! על הידיים שלה! יש צמיד!" חתול שחור שפך על אודיטלאום מים "אהההה!" היא קראה בכעס ונגעה בחתול שחור. "אה?" היא הופתעה כשזה לא עבד היא שיפשפה את ידה בצמיד שוב ואז החיפושית זרקה את היויו על ידיה
"חתולאגן!" אמר חתול שחור והרס את הצמיד. "ביי ביי פרפר חמוד! החיפושית המופלאהה" קראה החיפושית והכל חזר לקדמותו "תן אגרוף" העגילים של החיפושית ציפצפו "חייבת ללכת. ביי" היא מיהרה משם.
חתול שחור הביט בה בחיבה הולכת. "מה- מה קרה" הוא ראה את הנערה מבולבלת קמה. "השתלט עלייך אקומה, את בסדר?" הוא עזר לה לקום. "את יודעת, אני מבין את התחושה הזאת של דחיה. אהבה היא לא תמיד דו צדדית. אבל את חזקה ואת תמצאי מישהו אחר יותר טוב, בסדר?" הוא אמר לה, אולי לעצמו בעצם. "תודה" היא אמרה והלכה.

"אההה טיקי את מאמינה לזה? אדריאן מאוהב בחיפושית!" מרינט נחתה על המיטה שלה בחיוך. טיקי עפה מולה "אבל מרינט. עדיין תזהרי" היא אמרה בדאגה "טיקי! אני יודעת שאף אחד לא צריך לדעת את הזהות הסודית שלי! תסמכי עליי."
"מרינט..?" קראה אמא של מרינט "את בבית? הבטחת שתעזרי לי במאפייה" מרינט רצה למטה לעזור לאמא שלה, מאושרת.

✿ ✿ ✿
נ.ב.מאת הכותבת:
יש סיכוי גדול שאני אמשיך את זה.
אבל זה לבנתיים.