סידרתי את התיק לבית ספר וסיימתי להתלבש, הלכתי למטבח וראיתי את כולם שם ״היה יותר כיף במחשב״ נייל אמר ״כן כל כך״ זאין אמר ״אני הולך לאחר היום, אכפת לכם להגיד למורה ?״ נייל שאל ״כן אני אגיד לו״ אמרתי ״תודה״ נייל אמר ״גם אני אאחר, אני שכחתי בבית של ליאם את המחברת שלי״ זאין אמר ״איך המחברת שלך הגיע לבית של ליאם ?״ הארי שאל. ״עשיתי אצלו שיעורי בית״ זאין אמר ״הו אוקיי״ הארי אמר.
״אני אגיד למורה על שניכם״ אמרתי ״תודה לואי״ זאין אמר והנהנתי בחיוך ״אוי פאק כבר מאוחר, לואי לקחת אותך ?״ הארי שאל ״אממ כן״ אמרתי ״קיי, נצא עכשיו״ הארי אמר.
״ביי״ זאין אמר ״ביי״ אמרתי ונופפתי בידי, יצאנו מהבית ונכנסתי למעלית. הארי לחץ וחיכינו. לפתע היה חושך והמעלית הפסיקה לזוז ״ה-הארי״ אמרתי בפחד והלכתי אחורה ״נתקענו״ הארי אמר ״למה אתה כל כך אדיש ?!״ התפרצתי ״מה אני כבר יכול לעשות ? בסוף ישימו לב״ הארי אמר וישב.
דמעות עלו לעייני ודפקתי בחוזקה על דלת המעלית, ״לואי בוא״ הארי אמר ונאנחתי, ישבתי לצידו וניגבתי את דמעותיי. הוא חיבק אותי ונישק לנקודה בראשי ״תירגע אנחנו לא נשאר פה עד שנמות. נייל וזאין ועוד אנשים יזמינו את המעלית, נכון ?״ שאל ״כן״ אמרתי ״יופי, תפסיק לבכות. זה לא תורם״ אמר וניגב את דמעותיי.
הורדתי את התיק מגבי וזרקתי אותי לאיזה פינה. ״ותחשוב על זה שהמורה לא תעשה לנו כלום כי לא באנו בגלל שנתקענו״ אמר ״מה זה חשוב עכשיו ?״ שאלתי ״אין לי מושג, אני מנסה להעביר נושא״ אמר באנחה.
הוא שכב ״תשכב לידי״ אמר ונאנחתי, שכבתי לצידו והוא שילב את אצבעותינו ״זמן איכות״ אמר בציניות וצחקתי, לעזעזל למה אני צוחק שלפני דקה בכיתי ?
״אם המעלית תפתח ויבואו לחלץ אותנו יראו אותנו ככה״ אמרתי ״ו...״ אמר ״לא מוזר ?״ שאלתי ״לא. ושמת לב שאתה אומר מלא ׳מוזר׳ ?״ שאל ״לא שמתי לב״ אמרתי ״אין דבר כזה מוזר. יש מיוחד״ לפתע אמר וליבי חדל מלפעום.
״ככה אתה חושב ?״ שאלתי ״כן״ אמר ״זה חמוד״ אמרתי ״אממ אקח את זה כמחמאה״ אמר ״חבל רציתי להעליב״ אמרתי בציניות וצחק.
חייכתי ״אני לא מאמין שאני שוכב במעלית ותקוע איתך״ אמרתי ״זו בעיה שאתה תקוע דווקא איתי ?״ שאל ״אממ-״ ״הי !״ קטע אותי וצחקתי ״אני צוחק. זה לא כזה נורא״ אמרתי ״חוויה״ אמר והנהנתי בציניות.
״אין קליטה, נכון ?״ שאלתי ״אנחנו במעלית״ אמר ונאנחתי ״אז פשוט מחכים ?״ ״כן״ אמר ״מה נעשה בנתיים ?״ שאלתי ״יש לך משחק ?״ שאל ״אממ משחק אסוציאציות״ אמרתי.
״אוקיי אני אתחיל״ אמר והנהנתי ״המילה הראשונה היא... עיניים״ אמר ״ירוק״ אמרתי מבלי לחשוב. למה אמרתי בכלל ירוק ?
״דשא״ אמר ״פרחים״ אמרתי.
״דבורה״ אמר ״פרפר״ אמרתי.
״כחול״ אמר ודפקתי לו מבט מבולבל והוא צחק.
״נו כחול״ אמר ״אוקיי אממ ורוד״ אמרתי ״שפתיים״ אמר וליבי חדל מלפעום ״נשיקה״ אמרתי ״אהבה״ אמר ״זוג״ אמרתי ״יחסי מין״ אמר ״נו באמת !״ התפרצתי וצחק.
״יחסי מין... אממ בני זוג״ אמרתי ״מקסים איך הגענו מעיניים לבני זוג״ אמר והנהנתי בחיוך.
״לעזעזל לא אמורים להזמין את המעלית מתישהו ?!״ צעק ״חם לי״ אמרתי ״זה פסיכולוגי״ אמר ״לא הארי, באמת שאין כאן אוויר״ אמרתי והארי קם במהירות לתיק שלו ונתן לי לשתות מהבקבוק מים שלו ״למה אין לך מים ?״ שאל ״שכחתי לקחת״ אמרתי ושתיתי.
״יותר טוב ?״ שאל ״בערך״ אמרתי וחזרתי לשכב בריצפה ״כמה זמן אנחנו כאן ?״ שאלתי ״אני אבדוק״ אמר והסתכל בטלפון ״שעה וקצת״ אמר ״זה הרגיש כמו נצח״ אמרתי ״כן...״ אמר.
״אני עייף״ אמרתי ״גם אני עייף״ אמר ״אפשר לישון כאן ?״ שאלתי ״אתה תצליח להירדם ?״ שאל ״תתפלא״ אמרתי וחייך. הוא שכב לצידי והשענתי את ראשי על זרועו, עצמתי את עייני.
נקודת מבט הארי
לואי נרדם, הוא מחבק את צד גופי והשעין את ראשו על חזהי, ליטפתי לשיערו בעדינות. לעזעזל הבן אדם הזה כל כך מבלבל אותי.
אני כל כך רוצה לדעת מה עובר עליו, אני יודע שהמורה הזה לא סתם מורה גרוע. אני יודע שמשהו עומד מאחורי זה אבל הוא חושש לספר.
הסתכלתי על פניו השליוות, התקרבתי מעט כי רציתי לנשק אותו אך משכתי את ראשי אחורה, הארי תפסיק.
״לוּ..אי״ אמרתי והוא נכנס קרוב יותר אלי ״לואי קום״ אמרתי והזזתי אותו מעט ״מ-מה ?״ שאל ״קום״ אמרתי ״חילצו אותנו ?״ שאל והתיישב ״עדיין לא״ אמרתי וישבתי גם, הוא נשען על גופי ועצם את עיניו, כרכתי את זרועותיי סביבו והוא קבר את פניו בחזהי.
״מה השעה ?״ שאל ״אני לא יודע אבל ישנת די הרבה״ אמרתי ״ישנת גם ?״ שאל ״לא הצלחתי להירדם״ אמרתי ״היית כל הזמן הזה ער ?״ שאל ״כן״ אמרתי ושפשף את עיניו.
ניסיתי להסתיר את החיוך הקטן שנוצר לי, ״מתי לעזעזל יבואו ?״ הוא אמר בכעס ״מתישהו הם יזכרו להיכנס למעלית, גם עכשיו בוקר וכולם ישנים נראה לי״ אמרתי ״אין להם עבודה ?״ שאל ״יש להם, הם יצאו יותר מוקדם מאיתנו, אנחנו יוצאים יחסית מאוחר״ אמרתי.
״נייל וזאין לא אמורים לצאת ?״ שאל ״כן הם אמורים, אתה זוכר שיש עוד מעלית, נכון ?״ שאלתי ״כן... אז כנראה הם הלכו במעלית השנייה״ אמר והנהנתי.
לפתע דלתות המעלית נפתחו וזאין, ליאם ונייל היו שם. הייתה דממה אך נייל הרס אותה בכך שצחק בחוזקה. ״אנחנו חמש שעות כאן ! אתם דפוקים או משהו ?!״ צעקתי ״נרדמנו בספה״ זאין אמר ונאנחתי. לואי יצא במהירות מהמעלית וגם אני.
״מה ליאם עושה פה ?״ שאלתי ״הוא ראה שלא הגעתי אז הוא דאג ובא לכאן״ זאין אמר בחיוך ״פאק אני כל כך רעב״ אמרתי ונכנסתי במהירות הביתה. פתחתי את המקרר ״בבקשה תכין לי גם משהו״ לואי אמר בזמן ששכב בספה.
הכנתי שתי חביתות וחתכתי ירקות ״בוא״ אמרתי ללואי והוא ישב לידי ״זה פעם ראשונה שלך נתקע במעלית ?״ שאלתי ״כן, גם אתה ?״ שאל ״לי זה פעם שנייה, נתקעתי פעם עם נייל״ אמרתי ״לא היה לך משעמם״ אמר והנהנתי בחיוך.
