הוספתי שיר הפעם לעשות את זה יותר??
תהנו מהפרק לאב יו
-------------------------------------
הוא לקח נשימה עמוקה.''אנחנו עוברים לברדפורד...''
"מה?!?" צעקתי. הוא נאנח והשפיל את ראשו ''אני והמשפחה שלי עוברים לברדפורד... סליחה''
''הכל בסדר אתה לא צריך להצטער זה לא שבחרת את זה. מתי אתה עובר?"
"עוד חודש"
"סיפרת לנייל?''
''עוד לא...רציתי לספר לך קודם''
"רוצה שנלך ביחד לספר לו?"
הוא הנהן
"אני אחליף בגדים ונצא טוב?"
הוא הנהן שוב ויצא מהחדר.
התלבשתי ויצאנו לנייל.
דפקנו על הדלת ואמו של נייל פתחה "היי גברת הורן נייל נמצא?'' שאלתי
"הו בבקשה קרא לי מאורה גברת הורן זההרשמי מידי בשבילי. נייל נמצא בחדר שלו אתם יכולים ללכת אליו."
"אוקיי תודה"
עלינו לחדרו של נייל וראיתי שהארי היה לחוץ אז חיבקתי אותו לפני שנכנסנו והוא החזיר לי חיבוק אפילו יותר חזק. כנראה זה ממש קשה לו הפרידה משני החברים הכי טובים שלו (טעות לולו הפרידה שלו מבעלו קשה לו.- ה.כ)
נכנסנו וראינו את נייל עם הגב אלינו משחק במחשב. הסתכלנו אחד על השני וכנראה שחשבנו על אותו דבר כי באותה שנייה קפצנו על נייל.
כולנו צחקנו ואז נזכתי למה בעצם באנו.''נייל הארי צריך לומר לך משהו''
''אוקיי מה זה?"
"זה..ש...אממ...." הארי החל לגמגם.
"הארי תפסיק לגמגם ותדבר"
"אניעוברלברדפורד"
"מה? דבר ברור הארולד"
הארי נאנח.
"אני עובר לברדפורד"
ואחרי אמירה זו נייל החל לבכות. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה זה היה מוזר. כאב לי עליו.
הארי ואני ישר חיבקמו אותו והגענו למצב ששלושתנו בוכים. ''בנים הכל בסדר?" אמא של נייל נכנסה לחדר. כשהיא ראתה שאנחנו בוכים היא גם הצטרפה לחיבוק.
''מה קרה?" היא שאלה. "ה-הא-רי ע-עובר לב-לברדפורד" נייל ניסה לומר בין הייבבות.
''מה? מתי??" שאלה מאורה.
"ע-עוד חו-חודש" ענה הארי. ממש רציתי לחבק אותו. רואים שקשה לו להיפרד מאיתנו.
~כעבור חודש~
היום זה היום. היום הארי עוזב. רציתי להיות איתו אבל הוא כנראה צריך לעזור להורים שלו לארוז ולסדר את הבית...
בערך בשעה 15:30 דפקו בדלת. <מי זה יכול להיות? הוו אולי הארי בא להיפרד> פתחתי את הדלת וראיתי מולי את הארי. קפצתי עליו בחיבוק ענק ופחדתי שאולי מחצתי אותו אילולא הייתי מרגיש אותו מחבק אותי אף יותר חזק.
התנתקנו מהחיבוק והוא נכנס. התיישבנו בספה והוא התחיל לדבר.
''לו... אני לא רוצה לעזוב. אני לא רוצה לעזוב אותך. אני לא רוצה לעזוב את נייל. אני לא רוצה...אני לא רוצה... לא..'' לקראת הסוף הוא כבר דיבר לעצמו. הוא חזר על אותו משפט שוב ושוב ושוב.
ההיה לי עצוב לראות אותו ככה. זה לא היה ההארי שהכרתי, שהיה החבר הכי טוב שלי.
לאחר שהוא נרגע קצת ואחרי כמה חיבוקים התחלתי גם אני לדבר. ''האז... האז תסתכל עליי, הכל בסדר. אנחנו נמשיך לדבר כל יום. ונעשה שיחות וידאו עם נייל וגם רק שנינו אוקיי? אני מבטיח לך.''
הוא ישר קפץ עליי בחיבוק.
''אני רוצה להביא לך משהו'' הוא אמר והביא מהכניסה קופסא בינונית. ''אני רוצה שתפתח את זה רק כשתיהיה בן 18. יש פה מכתב ומתנה.''
חיבקתי אותו ''האז.. תודה. תודהתודהתודהתודהתודהתוד-''
''בכיף לו'' הוא צחק.
הוא קם מהספה והתקדם לכיוון הדלת ''אתה החבר הכי טוב שלי לו''. ועם מילים אלה הוא יצא מהבית.
והנה אני יושב בספה צופה בחבר הכי טוב שלי עוזב אותי. כנראה לתמיד...
__________
או קייי!!
זה פרק מאוד קצר ומהפרק הבא הם כבר בני 16 וחצי/17.
8 הצבעות ויעלה עוד פרק.
אני במחסום כתיבה קל אז יש מצב שהפרק הבא יצא קצת באיחור כי אני אנסה לעשות אותו כמה שיותר ארוך.
תמשיכו להצביע ולשתף את הסיפור. לאב יוו😘😘😘
YOU ARE READING
18-larry stylinson
Roman d'amour*מוקפא* ״אתה החבר הכי טוב שלי לו״ מה קורה לשני חברים הכי טובים כשמפרידים בניהם בגיל כלכך צעיר? אחת עשרה שנים. אחת עשרה שנים של נתק מוחלט, אחת עשרה שנים שהם לא דיברו, לא ראו אחד את השני, שני חברים הכי טובים שלא דיברו במשך אחת עשרה שנים... מה יקרה לל...
