Oneshot-L.S

פעם ראשונה

(אני אפסיק לשים אזהרות של תכנים מיניים ואני ארשום את זה בתיאור של הסיפור, פשוט קחו בחשבון שהרוב כאן ואם לא הכל זה עם תכנים כאלו3>)

לואי דחף את משקפיו במעלה גשר אפו כשהלך עם ראשו למטה, עובר תלמידים במסדרון לכיתת האנגלית שלו. היום היה יומו הראשון בבית הספר התיכון ברידגפורט והוא יצא מדעתו.

חלק מהשוליים המשוכללים שלו נפלו בפניו כשהתקרב לפתח, נושם עמוק, הוא פתח את הדלת, נכנס לכיתה הבינונית והבחין שהיא כבר כמעט מלאה.

"אה אתה ודאי לואי טומלינסון?" שואלת המורה, גברת טיז. מניחה את הלוח על שולחנה ומחייכת אל לואי. הוא הנהן והביט סביבו החדר, שם לב שכולם נועצים בו מבט. "טוב, יש מושב ריק מאחור ליד מר סטיילס. הארי? אתה יכול להרים את היד שלך כך שלואי יידע איפה."

לואי הביט לעבר החלק האחורי של החדר, מבחין ביד מורמת מעט. היד הייתה שייכת לילד שנראה צעיר ממנו מעט, עם שיער חום מתולתל שעוצב לתסרוקת דומה לשלו.

לואי עשה את דרכו לאורך האי השולחני הקצר, לזה שמאחוריו ליד אלוהים, איך שמו שוב?

"היי, אני הארי .. אם כי אני מניח שכבר ידעת את זה."

אה, נכון, זה היה הארי.

"היי, אני לואי ... אבל אני מניח שגם אתה ידעת את זה." לואי צחקק, מחייך להארי. הארי חייך בחזרה, והוציא את ידו החוצה. "טוב, נעים להכיר, לואיס. ברוך הבא לברידפורט!" הוא אומר ולחץ את ידו של לואי. לואי צוחק ומהנהן. "מזל שיש לך אותי!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

למרבה האירוניה, לואי והארי היו כל הכיתות יחד, נראה כאילו הם נועדו להיות חברים. הם תפסו נהדר והתנהגו כמו החברים הכי טובים ברבע השלישי. ולאורך חודשים של שיחות בלתי פוסקות, ואלף ואחת חיבוקים, שני הבנים התאהבו זה בזה.

כמובן שאף אחד מהם לא רצה לספר זה לזה, מחשש שהשני לא ירגיש אותו הדבר. כל אדם אחר יכול היה לראות שהם אוהבים זה את זה, על ידי המבטים הקטנים, המבטים האוהבים והמשמעותיים, מכחול הידיים הקל או הגישה הזוגית. כל זר היה חושב שהם יוצאים.

עכשיו, לואי והארי ישבו בביתו של הארי, לבדם למשך הלילה. שניהם התחבקו על הספה, צפו בסרט ואכלו פיצה. והילד לואי רצה את הארי, יותר מתמיד כרגע. כל הכוח נדרש כדי לא להתנפל על הילד הארור.

לואי זז באי נוחות והתקרב יותר ויותר לחברו הטוב ביותר. באותו שלב הוא כמעט היה בחיקו.

"לואי? אתה בסדר?" שאל הארי, מצחקק ברכות.

"אה, כן! למה?" תגובתו הגיעה לאחר שקט של כמה שניות, וחיוכו המתוח בעליל קל לזיהוי.

"אממ, אתה קצת בל-" הארי התחיל, רק מנותק על ידי שפתיו של לואי כנגד שלו. לואי סוף סוף התייאש, לא הצליח לעמוד בהיותו רחוק מהשפתיים הוורודות והמהפטנות האלה.

הארי הגיב במהירות, כרך את זרועותיו סביב מותניו של לואי ומשך אותו לחיקו מצמיד אותו אליו, ונישק אותו קצת יותר באגרסיביות.
לואי אהב את זה, וכשזרועותיו התפתלו סביב צווארו של הארי, ולא יכול היה שלא להתחיל להעביר את ידיו בשיערו של המתולתל כששפתיהם מתנשקות.

שני הנערים הריעו בראשם, שמחים שסוף סוף זה קרה. עד מהרה, המחשבות האלה הוחלפו בערפל ההדלקה. רק האינסטינקט נשא אותם עכשיו.

החולצות והמכנסיים נקרעו כמעט מגופם כשניסו להאיץ בטירוף את התהליך. גופם המיוזע מתחכך בעדינות בשני.

הארי השכיב את לואי על הספה ונשק אליו בפעם האחרונה לפני ששחרר באטיות. הוא הכניס את אצבעותיו לפיו. ואז הושיט את ידו והכניס אצבע אחת ללואי.

לואי פלט יללה נעימה, גבו מקשת בשמחה. הארי מחייך, מוסיף אצבע שנייה, ואז שלישית, שואב פנימה והחוצה.

"בסדר, אתה מוכן?" שאל הארי כששלף את תחתוניו ממנו. לואי הנהן, "כמובן."

הארי ירק לידו ושפשף את איברו כמה פעמים, וניסה בכל כוחו להפוך את עצמו לחלק כדי שלא יפגע בלואי. אחר כך התיישר, ואז נכנס לאט ללואי.

לואי נאנח, נושך את שפתו זורק את ראשו לאחור ומגלגל את עיניו. הארי המתין לרגע, נתן ללואי להסתגל. כשלואי נתן לו את ה"אוקיי", הוא נדחק פנימה עד הסוף ונשא לאט ובאהבה אל לואי.

שני הנערים לחשו זה לזה את שמם. מה שהם יצרו שם לא היה אגרסיבי, או קינקי. זה היה רך ואוהב. שני הרגשות הכלואים של הבנים נאמרים בצורה לא מילולית. הם אהבו אחד את השני.

כשהשניים הגיעו לשיאם, הארי נפל על הספה ליד לואי, מנשק את שפתיו ברכות.

"אז מה דעתך שתהיה החבר שלי, לו?"

"אני אשמח."