*נקודת מבט-דמיאן*
אחרי השנה וחצי במקסיקו החלטתי לחזור לנהל את העניינים במאפיה שלי באיטליה.
חלק מהאנשים שם התבלבלו ושכחו מי אני כנראה וזה הרשה להם הרבה מאוד אומץ לעשות מה שהם רוצים מבלי ידיעתי.
היום יש לי פגישה עם אחד שסחר סמים בשטח שלי.
״מה קורה כאן עם הפקקים האלה״ מלמלתי.
עד שהכביש חזר לעצמו כמעט דרסתי מישהי כאן.
״לעזאזל מאיפה נחתת עליי עכשיו״ נאנחתי בייאוש.
היה הביטה בהלם בשמשה וניסתה לראות דרכה אותי,לא היה לי זמן לזה לאחר שהבחנתי שהיא בסדר גמור נסעתי במהירות מהמקום.
יש לי יותר מידי עניינים חשובים היום מאשר להמתין שעה בפקקים.
נסעתי עד שהגעתי לביתי.
הכל היה כמו שזכרתי החצר,האחוזה הייתה נקייה ומסודרת.
״ברוך שובך בוס״ ״טוב שחזרת״ כל אחד מהאנשים שלי בירכו אותי לשלום כשיצאתי מהמכונית.
הנהנתי בראשי לכיוונם והמשכתי ללכת עד שנכנסתי לבית.
״איפה העוזרת רוז?״ שאלתי את אחת העוזרות.
״היא סיימה את העבודה להיום והמשמרות שלנו הוחלפו לפני חצי שנה״ השיבה.
״אוקיי״ עניתי והתקדמתי אל משרדי.
״בוס אספנו לך את כל המכתבים שקיבלת״ אמר מייקל.
״תניח את זה כאן״ אמרתי וסימנתי לו על השולחן במשרדי.
ידעתי כבר ממי כל המכתבים האלה.
מייקל יצא מהמשרד ואני הבטתי במכתבים האלה.
׳לדמיאן מריאנו מג׳ולייה׳ על כל מכתב זה מה שהופיע.
לקחתי את האחד עם התאריך הקרוב ביותר.
׳לדמיאן מריאנו,נשמח לראותך בחתונה שלנו
ג׳ולייה&גבריאל בתאריך 24.2 בשעה 18:00׳
עצרתי מלהמשיך לקרוא.
אז היא מתחתנת איתו ועוד מעיזה להזמין אותי להצגה הזאת.
אין בעיה אני אוכיח לה שההצגה שלהם לא מתעלה על ההופעה שאני אציג בפני שניהם.
קרעתי בזעם את שאר המכתבים וזרקתי אותם.
התקשרתי לליאון ואמרתי לו שהוא מצטרף אליי היום בפגישה.
התחלתי להתארגן כשראיתי שנשאר עוד שעה עד לפגישה.
*נקודת מבט-אמבר*
אני ורוז אכלנו ארוחת ערב ודיברתי איתה על זה שכנראה הערב אני מקבלת את המשכורת ככה שמחר בבוקר אני אטפל בחשבון החשמל.
״אמבר תיקחי איתך מעיל! קר בחוץ אנחנו בדצמבר!״ אמרה רוז ורדפה אחריי עם המעיל עד לדלת של הבית.
״אל תדאגי הכל בסדר נעים יחסית לחורף״ השבתי ולקחתי ממנה את המעיל.
״בהצלחה לך היום במשמרת״ אמרה וחיבקה אותי.
״אוקיי אוקיי אל תדאגי כל כך למה את לחוצה?״ שאלתי ונפרדתי מהחיבוק.
״אני פשוט דואגת לך את הדבר היחיד שנשאר לי מאחותי לאחר מה שקרה ואני לא מוכנה לתת שיקרה לך משהו״ אמרה וסידרה את שיערי.
״אני מבטיחה שאני אסתדר דודה רוז,אוקיי? אל תדאגי לי כל כך הרבה״ השבתי ונפרדתי ממנה והתקדמתי אל עבר המכונית של ג׳וני.
״נו פרינססה כמה זמן לוקח לך לצאת?״ אמר.
״דודה שלי קצת לחוצה אחרי מה שסיפרתי לה שהמנהל דיבר איתנו היום על האורחים המיוחדים והכל״ אמרתי.
״אין לדודה שלך מה להילחץ אני זה שלוקח אותך לבית חזרה גם ואני נמצא שם כדי שלא יקרה כלום ואני אדאג לך״ אמר ואני חייכתי.
הוא צודק הוא שם איתי בתור האחראי משמרת וגם מחזיר אותי לבית.
הגענו למסעדה והשעה הייתה 19:56 מה שאומר שהספקנו להגיע ארבע דקות לפני המשמרת מבלי לאחר.
המנהל היה בכניסה איחל לנו בהצלחה והניח בפנינו מדים.
״וואי מדים חדשים איזה מעמד מרגש את חושבת שפעם הבאה הוא ידאג לתת לנו גם עט ופנקס חדש לכבוד אורחים נוספים?״ אמר ג׳וני ואני והוא פרצנו בצחוק.
״נקווה שלפחות ידאג לנו להעלה במשכורת בהתחשב בעובדה שאנחנו כאן משהיינו נערים״ השבתי והחלפתי למדים.
״קדימה הם כאן בואו״ אמר המנהל והתקדמנו לכניסה למסעדה.
״ברוכים הבאים מר מריאנו ו-״ התחיל להגיד המנהל אבל האיש שהיה מר מריאנו קטע אותו עם ידו.
״אין צורך להמשיך,אנחנו נתקדם אל השולחן שלנו״ אמר וסרק את המקום,המבט שלנו התנגש זה בזו ומהר חלף לאחר שג׳וני הציל אותי ונעמד מול הפנים שלי וקרץ לי חייכתי כתודה והלכתי מאחורי הבר לקחת תפריטים.
הם היו ארבעה.
מר מריאנו היה עם מישהו צמוד אליו עם אקדח ועוד אחד שישב ליד הבחור השני שכנראה איתו הפגישה.
התקדמתי אל השולחן והנחתי את התפריטים מולם.
״תודיעו לי כשתסיימו להזמין,ערב נעים״ אמרתי והלכתי משם חזרה לשרת את שאר השולחנות שלי.
לאחר כמה דקות שמעתי ציוץ מהשולחן של האורחים והתקדמתי לשם.
״כן מה תרצו?״ אמרתי ומר מריאנו הביט בי ובחן אותי במבט שגרם לי לרצות לברוח.
״אמבר.. אני רוצה סטייק עם בירה״ אמר מר מריאנו וכתבתי את זה בפנקס.
״ומה איתכם?״ שאלתי והבטתי בשני הגורילות שהיו שם לשמירה.
״רק בירה״ שניהם ענו ואני כתבתי בפנקס הבטתי ברביעי והוא אמר שגם הוא ישמח לסטייק עם יין אדום״ הנהנתי ובאתי ללכת משם אבל מר מריאנו קרא לי.
״אמבר״
YOU ARE READING
לב בוער || Burning heart
Romanceדמיאן מריאנו הוא איש מאפיה ששולט באיטליה מאז היותו בן 18. הוא עקשן ומסרב להאמין שקיים דבר כזה ׳אהבת אמת׳ ואינו מסוגל לכבד אף אישה לאחר מה שקרה לו בעבר. אמבר קמרון היא יתומה מאז שהייתה בת 12 כשהוריה מתו בתאונה ואומצה על ידי דודתה. אמבר עובדת כמלצרית...
