To Begin Again?

פרק 8

שלוםםםם חזרתיייי סורי שלא הייתי פעילה פשוט המצב שלי לא היה כל כך טוב ויש ילדה אחד שאני חולה עלייהה והיא עזרה לייי
(אם את רואה את זה אני באמת מודה לך)
פרק הקודם נ.מ זאין
״קים צליל לוטם אנחנו חייבים לספר לכן משהו אנחנו....
היינו בלחץ מטורף איך להתחיל לספר להן שאנחנו עובדים למשפחת פשע הכי גדולה בארץ
״אוקיי אז אנחנו סוג של עובדים משפחת פשע כיאלו אנחנו רק רוצחים אנשים אבל בבקשה אל תגלו לאף אחד אנחנו שומרים על זה בסוד גם לכן לא סיפרנו 5 שנים ואנחנו כל כך מצטערים אנחנו רק שמרנו את זה בסוד רק בשביל לשמור עליכן מצטערים״ ליאם אמר במהירות ובלחץ לגבי התגובה שלהן,
קים יש כמה מן המקום שלה בבהלה
״מה״ קים אמרה
״אנחנו מאוד מצטערים באמת״ לואי אמר
קים התחילה לבכות קשה לי לראות אותה ככה
״מה אתם הולכים לעשות אבל למה דווקא אתם״ לוטם אמרה
ליאם התקרב אלייה אבל היא התרחקה ממנו בצעד
״בבקשה תקשיבי לי דקה״ ליאם אמר ולקח ללוטם את היידים
והם עלו לחדר לדבר בנתיים נשארנו פה אני קים
צליל ונייל הלכו לשבת בחוץ
״קים אני ממש מצטער שלא סיפרנו לכם״
היא הייתה עם דמעות היא הייתה פגועה
״מה עכשיו יחטפו אותנו וירצחו״ קים שאלה בצחוק חנוק
שתקתי פשוט שתקתי על מה שהיא אמרה לי עכשיו
אני יודע שזה נכון אנחנו שומרים עליהן תמיד אבל זה מפחיד אני מפחד
״מה יש לך מה אתה שותק״ קים אמרה
״מה אה כלום״ יצאתי מהמחשבה שלי
״תגיד לליאם ולואי שהם יכולים ללכת להזדיין אני לא מדברת איתם בחיים!״ היא התחילה לצעוק עליי
נראה לי שהיא קלטה רק עכשיו מה אמרנו..
״וגם אתה״ היא אמרה
התרגשתי כיאלו הלב שלי הולך להתנפץ.
נ.מ קים
אחריי שצעקתי על זאין ואני מאוד מצטערת על זה בערך כי הם באמת הסתירו ממני דבר כזה כיאלו בואו הייתי יכולה ללכת ברחוב ופשוט היו חוטפים אותי או יותר גרוע רוצחים אותי
הלכתי לחדר שלי הסתגרתי שם היה לי קשה להקל את זה
כעבור שבוע
אני עדיין בתוך החדר אני מפחדת אני באמת מפחדת הם אשכרה לא סיפרו לי מצידי הם לא אחים שלי בקושי אכלתי בשבוע הזה שתיתי מים רק כי אני באמת לא הולכת למות או משהו אז החלטתי לצאת החוצה קצת לנשום אוויר
התארגנתי ויצאתי מהבית לקחתי מפתח למקרה שאף אחד לא יהיה
התחלתי ללכת קצת חשבתי על מה שהאחים שלי אמרו
הלכתי עוד קצת ראיתי שהגעתי למין פארק כזה נטוש
ושמעתי רעשים לא ידעתי מה זה חשבתי שזה איזה כלב או חתול לא יודעת התקדמתי עוד קצת ואני חושבת ראיתי מישהו אני לא בטוחה אבל מה זה היה ״שיט״ מילמלתי לעצמי בפחד ואז ראיתי מישהו באמת יש פה בן אדם ״היי״ הוא אמר בקול גס
״שלום״ אמרתי בפחד?
אחרי שעה
דיברנו הוא חמוד דווקא מסתבר שקוראים לו אשטון (לא מפייבסוס יואו ה.כ)
״איך את חוזרת״ אשטון שאל אותו
״ברגל הכל טוב״ אמרתי לו
״בואי אני אחזיר אותך״ הוא אמר
״הכל בסדר לא צריך״ אמרתי
״נו יאללה בואי״
״טוב נו תודה״ אמרתי בבישנות
״אה טעית בפנייה״ אמרתי לו
אבל הוא שתק
״אשטון״ אמרתי בקול
״סתמי כבר״ הוא אמר
״לאן אתה לוקח אותי נו״ אמרתי בלחץ
״וואי סתמי כבר אני לא יכול לשמוע את הקול שלך״ אמר לי בעצבים
התחלתי לצעוק עליו ולהרביץ לו תוך כדאי שהוא נוהג
אחרי כמה זמן של עצבים ולחץ הוא הוציא מין נייר כזה ועצר את האוטו בצד והושיב אותי בכוח על הכיסא והוא שם לי על הפה והאף לא הצלחתי כמעט לנשום והלכתי להירדם לאט לאט ומילה האחרונה ששמעתי זה ״לילה טוב יפה״ ונרדמתי.

חזרתיייייייייייי
עם יהיה לי כח היום אני העלה עוד פרקקקק
ביוששששש