If you love her, let her go|| N.H

the camp

היום יש יום הולדת לבן אדם הכי חשוב לי. הפרק הזה כמו כל פרק מוקדש לו

הגענו אל אגם מקדולנד שבמונטנה אחריי נסיעה ארוכה. המדריכים של הקמאפ סמינו לנו להתקבץ בקבוצות אני בקבוצה הירוקה ואותנו מדריכים סטפני ונייל. "הקבוצה הירוקה תגיעו אליי" נייל אמר במבטא האירי שלו. הקמאפ שלנו נקרא "דה מוטטנט קמאפ" קאמפ של ילדים בני 14-16 שהאורך שלו הוא חודש וחצי. כל שכבת גיל מחולקת לשלוש קבוצות שאותם מדריכים שני מדריכים ובחדרים ישנים הבנים והבנות בנפרד. עכשיו אנחנו בשבוע מיוחד שכל הילדים בני ה16 נוסעים יחד לאגם במונטנה ושם מעבירים את השבוע האחרון שלהם בתור חניכים במחנה. "טוב חברים הגענו אל האגם" סטפני חייכה וכולם מחאו כפיים "תעשו חיים ותזכרו את החוקים של הקמאפ" נייל הוסיף "תמקמו בחדרים לפי הקבוצות ותחזרו לכאן בעוד חצי שעה עם בגדי ים" סטפני אמרה . הלכנו אל החדרים וסידרנו את החפצים שלנו . אני ישנתי במיטה למעלה ומתחתי ישנה אלי חברה שלי. ירדנו אל האגם וכולם כבר היו שם "נינה ואלי רוצו" סטפני צעקה. התיישבנו על הגשר שמוביל אל האגם "המשימה הראשונה שלכם תהיה לשחות במרוץ שליחים לפי שתי קבוצות" סטפני אמרה והיה לה רעל בעיניים "אתם תתחרו מול הקבוצה הכחולה" נייל חייך. התחרות התחילה והגיע תורי "יאללה נינה" אלי צעקה. קפצתי למים אבל הרגשתי שמשהו מושך אותי למטה, איבדתי שליטה והתחלתי לטבוע "הצילו" צעקתי ובלעתי מים לרגע אחד לא שמעתי כלום אבל המשכתי לטבוע. הרגשתי שנגמר לי האוויר. העיניים שלי נעצמו

פקחתי את העיניים שלי והייתי בחדר מוזר שוכבת על מיטה. נייל ישב לידי והסתכל עליי הוא החזיק את היד שלי "היי את בסדר איזה מזל!" הוא נאנח אנחה "מה קרה לי?" שאלתי והחזקתי את הראש שלי שכאב "את טבעת באגם. אבל עכשיו את בסדר" הוא חייך את החיוך היפה שלו. כן יש לי קראש על המדריך שלי בקמאפ שגדול ממני ב 5 שנים ואילן לי שום סיכוי איתו. אבל אף פעם לא שולטים במי שמתאהבים בו "את בסדר דארלינג?" הוא שאל אותי "כן. קצת כואב לי הראש" הסתכלתי על העיניים הכחולות שלו "תנסי לישון. אני לא הולך לשום מקום" הוא ליטף את היד שלי. העיניים שלי נעצמו. התעוררתי והיה חושך בחוץ. נייל עדיין ישב בכיסא לידי אבל עכשיו הוא ישן "נייל" לחשתי "היי" הוא התעורר "איך ישנת?" הוא שאל "בסדר" חייכתי. "את רוצה לקום לטייל קצת?" הוא שאל אותי "כן" הנהנתי. לא יזיק לי קצת לנשום אוויר קמתי והרגשתי דקירה בראש שלי אבל היא עברה תוך כמה שניות . התחלנו לטייל לאורך האגם "מה את אוהבת לעשות?" הוא שאל אותי "אני אוהבת לנגן" לחשתי "גם אני" הוא חייך. "את מלונדון?" הוא שאל אותי ואני הנהנתי "אני במקור בכלל מאירלנד אבל עכשיו גם אני גר בלונדון" הוא אמר "הייתי פעם באירלנד" אמרתי "יפה שם" הוספתי. הכל ממש ירוק באירלנד "כן. אני מתגעגע לשם" הוא אמר וראיתי בעיניים שלו שהוא עצוב "אתה תחזור לבקר שם שיגמר הקמאפ?" שאלתי "לא" הוא ענה ונאנח "למה?" שאלתי והוא מעט היסס אבל לבסוף אמר "שהייתי ילד ההורים שלי היו מתעללים בי. הם היו מרביצים לי ולאח שלי גרג. לבסוף בית המשפט החליט שדודים שלי שגרים בלונדון יגדלו אותנו כי ההורים שלי לא מתפקדים כמו שצריך ושההורים שלי ניסו לקחת אותנו מדודים שלי הם הוציאו נגדם צו הרחקה. אני לא מתגעגע אליהם אבל כל החברים שלי שם. אני גם מפחד שהכל יעלה לי ברגע שאני אגיע לשם" הוא אמר "וואו מצטערת" מלמלתי "זה בסדר. אני בחיים שלי לא סיפרתי את זה לאף אחד" הוא אמר והיו לו דמעות בעיניים "אז למה דווקא לי?" שאלתי "אני מרגיש בנוח איתך אני מניח" הוא משך בכתפיו. הלב שלי התחמם. חיבקתי אותו והוא חיבק אותי בחזרה. התחבקנו המון הזמן. התיישבנו על האדמה שעל שפת הנהר והמשכנו לדבר. הוא הניח את ראשו את הכתף שלי והלב שלי דפק במהירות. בלי ששמנו לב השמש עלתה הוא אמר שכדי שאשן קצת וליווה אותי לחדר שלי ונכנסתי בשקט לפני שנרדמתי חשבתי על נייל ועל כמה מסכן הוא אחריי כל מה שהוא עבר. והוא עדיין מצליח להישאר חזק. הוא לגמריי מעורר השראה

פקחתי את העיניים שלי. "בוקר טוב" אלי הייתה כבר מוכנה. היא חיכתה לי והתארגנו . צעדנו לכיוון חדר האוכל. ראיתי שם את נייל "בוקר טוב" חייכתי "בוקר טוב" הוא חזיר לי בטון יבש "הכל בסדר?" שאלתי "כן. הכל מצוין" הקול שלו היה מונוטוני. הלכתי משם כעוסה. סיימנו לאכול ובמשך שאר היום נייל התנהג אליי מגעיל. כיאלו הלילה שהיה נמחק. התעלמתי ממנו גם עד היום האחרון. הוא לקח אותי לשיחה אישית "מה קרה אתה נזכרת בי?" שאלתי בטון קר "נינה תביני. זה לא מה שזה נראה" הוא הסביר "אז מה זה?" שאלתי "סטפני ראתה אותנו. ביום ההוא שטבעת. היא אמרה שזה לא היה נראה טוב ושכדי לי להתרחק ממך" הוא אמר "מה לא היה נראה טוב?" שאלתי מבולבלת "אנחנו" הוא אמר וגירד בראשו. הוא התקרב אליי וחיבק אותי הוא היה גבוהה ממני בהרבה. הגעתי לו בערך אל החזה. "אני אתגעגע אלייך. את לא תאמיני כמה" הוא לחש לי. יכולתי לשמוע את הנשימות החמות שלו על העורף שלי "אני אוהב אותך" הוא לחש. שתקתי. שתקתי הרבה. "אני יודע שאת מופתעת ושאני המדריך שלך אבל זה חזק מאיתנו. אני לא בחרתי להתאהב בך. באותו הלילה אני הרגשתי דברים שלא הרגשתי אף פעם "גם אני" לחשתי לו "הוא לקח את ידי והחזיק בה. לא רציתי שהרגע הזה יגמר.

כן. אולי הרגע נגמר אבל היו לנו אחר כך עוד הרבה רגעים כאלו. כאלו וטובים יותר.