If you love her, let her go|| N.H

For your eyes only

אני הילדה הזו כמו בסרטים. זו שאין לה חברים וכולם צחוקים עלייה . בעיקר הוא תמיד שנאתי אותו. הוא תמיד היה שחצן מגעיל שמוקף בבנות שמקרקרות סביבו 24 שעות ביממה. "בוקר טוב לאב" הוא אמר בשחצנות "מה אתה רוצה ממני נייל?" שאלתי "אני לא רוצה ממך כלום" הוא התקרב אליי וליטף לי את הלחי. תפסתי את היד שלו והעפתי אותה "אני לא עוד אחת מהשפוטות שלך. הקסמים שלך ממש לא עובדים עליי" גלגלתי עיניים "בסדר וודס עלית עליי" הוא הרים את ידו כמו פושע ששוטר תפס אותו "אני צריך ממך טובה קטנה" הוא תפס בידי וגרר אותי אל החצר ניסיתי להתנגד מעט אבל הוא חזק ממני בהרבה "נעשה את זה מהר וודס. אני חייב שתעמידי פנים שאת בת הזוג שלי" הוא גירד מאחורי אוזנו "שאני מה?" צעקתי "שששש...!" הוא שם אצבע על הפה שלי "אני חייב שתעמידי פנים שאת הבת זוג שלי. רק לחודשיים" חודשיים? חי בסרט "ומה יוצא לי מזה" שאלתי "חודשיים עם הבחור הכי שווה בבית ספר הוא אמר בשחצנות ואני צחקתי "ועכשיו באמת" הוא התקרב "אל תדאגי. אני אחשוב על משהו" הוא התקרב אליי צמוד ולחש לי באוזן מתנשם. ולאחר מכן הוא חיבק  והרגשתי לא בנוח אבל משהו בראש שלי דווקא רצה להסכים לו וללכת בדרך הלא נורמלית הזו. "אני מסכימה" לחשתי לו חזרה והוא מצמיד אותי אליו עוד יותר. לאחר שהחיבוק נגמר הוא אחז בידי והתקדם לעבר בית ספר שהגענו למקום שיש בו הרבה אנשים ניתקתי את הידיים שלנו אבל הוא שוב פעם שילב אותן "תזרמי" הוא חייך. הוא ליווה אותי אל השיעור הראשון ונפרד ממני בנשיקה על הלחי "ביי לאב" הוא הלך ואני חייכתי חיוך מזויף.

הגיע הזמן השנוא עליי. הפסקת צהריים . בדרך כלל אני יושבת לבד אבל היום נייל הכריח אותי לשבת עם החברים המקובלים שלו לואי וחברה שלו אלינור, ליאם וחברה שלו מאיה  והארי שאני די בטוחה שהוא והבת זוג האחרונה שלו בדיוק נפרדו "תכיר לנו את החברה החדשה שלך נייל" מאיה חייכה. היא נראת חמודה אנחנו לומדות יחד ביולוגיה "מה זה משנה גם ככה הוא מחליף חברות כל יומיים" לואי צחק ואלינור תקעה בו מרפק "אל תעלבי ממנו זה הקטע שלו" מאיה לחשה לי באוזן. נייל הצמיד אותי אליו וזזתי באי נוחות הוא כרך את הזרוע שלו סביבי ולחץ מעט על המותן שלי מסמן שארגע. נשענתי עם הראש על הכתף שלו והוא ליטף את הראש שלי . הפסקת האוכל נגמרה "ניפגש אחריי הלימודים בשער? נלך לאכול איפשהו" הוא נישק אותי נשיקה יבשה על הלחי  "את באה?" מאיה משכה אותי לשיעור ביולוגיה . אחריי שעה שלמה של שעמום טוטאלי השיעור נגמר "את ונייל באים איתנו לאכול?" היא שאלה אותי בדרך אל השער "אני חושבת שכן" עניתי לה. נייל נופף אליי וחייך ומספר בנות נעצו בי מבטים שהוא חיבק אותי צמוד אליו "לאן הכנסתי את עצמי" סיננתי "את בסוף תהני את תראי" הוא חייך. נסענו במכונית שלו אל מסעדה מהירה ואכלנו ארוחת צהריים עם כל החברים שלו. אני עדיין לא מבינה מה אני עושה פה אבל הוא לא כל כך נורא כמו שחשבתי. הוא נהיה נחמד אליי והספיק לרדת עליי. אולי ככה זה שהוא צריך ממני משהו . השאלה היא מה. וסקרנות שלי היא אחת מהסיבות העיקריות שנשארתי איתו. אחר כך התפצלנו ונייל הזמין אותי אליו לראות סרט. בהתחלה לא רציתי כי חשבתי שנצטרך להיות זוג רק בפניי אנשים אבל הוא הצליח לשכנע אותי ואמר שאנחנו צריכים להכיר יותר טוב. ראינו איזה סרט משעמם אבל לא ממש התרכזנו בסרט ויותר הכרנו ודיברנו. האמת שטעיתי לגביו והוא ממש חמוד. הוא ביישן והוא בנה לעצמו תדמית של שוויצר שחקן כי הוא חסר ביטחון .  הוא לא ממש אמר את זה אבל ישר קלטתי את זה. הוא סיפר לי שהוא אוהב לנגן ושהוא כותב שירים והוא השביע אותי לא לספר לבנים. אני מבינה אותו כי שהם יבינו שהקפטן של נבחרת הפוטבול של בית ספר כותב שירים על אהבה הם יצחקו עליו עד סוף הלימודים. "עכשיו תורך" הוא אמר "אני נינה" גיחכתי "וזהו אין לי מה לספר" "תחביבים?" הוא חקר אותי "אני אוהבת לשמוע מוזיקה. החלום שלי זה שיהיה לי פטיפון " אמרתי "אז בעוד חודשיים אני אביא לך אחד" הוא חייך "מה?" שאלתי "את תעזרי לי ותעמידי פנים שאנחנו יחד ואני אקנה לך פטיפון" הוא אמר וקרץ לי "השתגעת זה עולה הון" נשענתי על הספה "לא חסר לי כסף" הוא אמר ובאמת לפי הבית שלו היה נראה שההורים שלו מרווחים יפה. "הסמכנו?" הוא שאל ואני הושטתי את ידי לעברו וחייכתי. פטיפון על חודשיים עם נייל הורן זה לגמריי שווה את זה.