Fractional smoke 〉Hebrew

2.1

במשך כל השבוע ניסתה פייפר להימנע משיחה עם קאל. זאת אומרת, אבא שלה.
הוא הגיע הרבה לביתן, והוא הראה רצון עז לדבר איתה, אך פייפר תמיד הסתגרה בחדרה, או שתחבה אוזניות וניסתה שלא להתייחס למי שסובב אותה.

עם אימה היא דיברה מעט, החליםה כמה מילים אך לא על הנושא הזה.
היא כעסה עלייה שלא סיפרה לה.
היא תמיד ידעה.
במשך עשרים שנה ידעה, ולא סיפרה.

פייפר ישבה בסלון בשילב רגליים, שמיכת הפרווה על רגלייה והיא זפזפה בין הערוצים בטלוויזיה.

אמא שלה הייתה בעבודה, הבית, סוף כל סוף, שלה. גם אם זה לרגע קצר.

הדקות עברו, הדלת נפתחה.
קאל נכנס פנימה, פייפר הביטה בו.

'למה הוא נכנס ככה, כאילו זה הבית שלו?' פייפר חשבה לעצמה.
היא לא 'מצאה' זמן לדבר עם אביה, אך מצאה המון זמן לדבר עליו במחשבותיה.
היא שפטה אותו על כל דבר, אפילו שלא היה לגמרי אשם.

זה נכון שהוא בגד בבת זוגתו לשעבר, בארוסתו, באישתו, וזה לא קורה רק לו.
אבל הוא לא ידע שיש לו ילדה נוספת. הוא לא ידע.

אמא שלה אשמה.
אבל כאילו משהו פסיכולוגי משתלט עליה, והיא שופטת אותו.

"אמא שלי לא בבית.", היא נושפת ומסתובבת בחזרה אל הטלוויזיה כאילו דבר לא קרה.
"אני יודע", הוא אומר, סוגר את הדלת באיטיות.

"פיי, רציתי לדבר איתך."

'לא, הוא לא קרא לי הרגע 'פיי', פייפר חשבה.
היא רתחה מכעס.
'על מה יש לנו כבר לדבר?'

"אני עסוקה", היא ממלמלת.

"בלצפות בטלוויזיה?", הוא שואל.
היא כמעט והתכוונה להגיד לו, "מה אכפת לך, אתה לא אבא שלי."

אבל הוא היה.

והיא בכל זאת אמרה זאת.
קאל האדים. לא רק ממבוכה, הוא נפגע.
הוא לא הכיר את פייפר מלבד דבריה של פיליס, והוא לא יכל לחבב אותה.

הוא כן אהב אותה, כי היא הבת שלו.
הורה תמיד אוהב את ילדיו, אבל לא תמיד מחבב.

וזה הפריע לו כל כך, כי היא הבת שלו.
והוא לא מכיר אותה.
כלל וכלל.

"פיי", קאל הביט בה.
"קוראים לי פייפר.
אבל אתה יודע?", היא אמרה בחוצפה, מסובבת את גופה אליו.

"אתה בכלל לא היית שותף בבחירת השם שלי, אז אני לא שוטפת אותך על זה שאתה לא יודע איך קוראים לי."

זה הכאיב.
"שמעתי שזה הכינוי שלך, כולם קוראים לך ככה.", הוא אמר, מנסה לרכך אותה.

אך לשווא.

"אנשים שאני אוהבת.", היא אומרת.

"וזה לא עובד הפוך?"

פייפר לא עונה.
"אתה לא מכיר אותי."
"אני מנסה."