Fractional smoke 〉Hebrew

2.8

היא הרגישה יד חמימה על שלה.
"אני בסדר", היא לחשה.

"פייפר", היא הוסיפה.

עינייה של פייפר נפקחו בבהלה והיא התנשפה בכבדות.
היא הביטה לשני צדדיה, אין אף אחד בחדר מלבדה.

השעה הייתה שש וחצי בבוקר והיא התקלחה בזריזות, לבשה טרנינג מחמם ויצאה להליכה, לנשוף אוויר של סוף פברואר קריר.

כמעט חודשיים עברו מאז מותה. החודשיים היו אמנם קשים. ימים קשים יותר, ימים קשים פחות.

פייפר נרגעת כל יום ויום שהיא מתחילה להתרגל למציאות החדשה ללא לוסי.

היא תוחבת את האוזניות ומפעילה את המוזיקה, נותנת לרגליים להנחות אותה לכל מקום אליו יבחרו.

היא החליטה סופית שהיא לומדת ריקוד אחד בלבד למופע, פעמיים בשבוע, בביתה. הסטודיו מלא בזכרונות.

כבר כמעט שבועיים שהיא עובדת בחנות הבגדים בקניון. ג'ן נורא נחמדה ומתחשבת, היא שמחה שלפחות אחת מהאחיות שלה, בניגוד לסטפני, נחמדה.

היא משתלבת בהליכה בשבילים הארוכים מכיוון שפלייליסט המוזיקה ארוך וההליכה מרגיעה אותה.

נגיעה קטנה בכתף גורמת לה להסתובב. תחילה היא לא רואה דבר והיא חושבת שרוח ממשיכה לרדוף אחריה, אבל אז היא שומעת את קולו.

"אני כאן", הוא מגחך והיא מסתובבת לצד השני.

"הו, תומס. היי!", היא מחייכת ומורידה את האוזניות , משתיקה את הפלאפון.

"אז מה איתך? הליכת בוקר כדי לשחרר אנרגיות?", הוא שואל והיא הנהנה.

כדי לשחרר, כן. אנרגיות? לא ממש.

"החלטת כבר מה את רוצה לעשות בקשר ל...סטודיו?", הוא שואל.

היא תופיע עם ריקוד אחד שבחרה וזה בשביל לוסי. היא תעבוד עליו בבית.

"כן, ריקוד אחד. אני מתאמנת עליו בבית.", היא משכה בכתפייה בעוד הם הולכים.

"את בטוחה?"

היא הנהנה, טיפה כועסת.
היא לא מבינה למה אנשים לא יכולים לקבל את זה.
זה מה שהיא רוצה.

"את תהיי נורא חסרה בסטודיו.", הוא מלמל אליה.
"אתה גם ככה חוזר לבית ספר לריקוד שלך בלונדון בשנה הבאה, לא? העבודה שלך הייתה במשך שנה אחת.", פייפר השיבה בכעס.

"כן...אבל...מה זה קשור? אני חושב שיש בך כישרון ושאת צריכה להמשיך בסטודיו. לפחות השנה."

היא נאנחה, "ואיך זה יעזור? כבר לא הגעתי חודשיים לסטודיו, נשאר עוד חודש למופע הסיום. עם ריקוד אחד אני יכולה להסתדר." היא אמרה.

תחילה הוא לא ענה, הם רק התקדמו בשקט. היא שילבה את ידייה והביטה במבט כעוס לצד השני.

"אוף, נו, פיי. לא התכוונתי להכעיס אותך. אני מבין שאת לא רוצה לחזור אחרי כל מה שקרה-"