את כבר לא יושבת לי בתוך הראש, לפחות לא בכולו את תופסת לך שם פינה מאחורה מלאה ברעשי רקע שאני מתעלם מהם. אבל ממך להתעלם הכי קשה, כי את תמיד שם מטפסת כל הזמן ומנסה לעלות לראש שוב ואני בעצב עוצר אותך כל הזמן ומנסה באמת שמנסה שלא לשים לב, להשקיט את הרגש ואת הבלגן ואת לא מאמינה כמה זה קשה, קשה כמו לעלות את האוורסט או לרדת למצולות הים אבל לאט לאט זה נהיה יותר קל וקל לאט לאט יש איזשהו כוח שעוצר אותך ואני יכול לחזור לשמוח ולהינות מבלי להתעסק ולדאוג מזה.
