על הכוונת

פרק 4

אני יודע מה אתה רוצה להגיד לי ונמאס לי כבר מהשיחות האלה!'' צעקתי על אבא שלי כשביקש שוב לדבר איתי ''זה לא מה שאתה חושב'' ענה אבא בטון מאופק ''אני רוצה לדבר איתך על משהו אחר הפעם ואני מבקש שתקשיב ותנסה להבין''  ''אבא תשמע, אין לי כוח לשיחות נפש האלה ואין לי כוח כרגע בכללי'' הוא עשה לי פרצוף מחייב, אז התנשפתי ובחוסר רצון בולט התיישבתי לידו ''אני יודע שאתה ממש לא תסכים איתי כשתשמע אבל תנסה לחשוב בהיגיון... אני חושב שהקשר שלך עם רותם הוא לא קשר טוב ואני באמת חושב שהקשר הזה פוגע בך ו...'' ''אבא!!'' קטעתי אותו ''תאמין לי שאתה לא יודע כלום עליי ועל החיים שלי אז פשוט תעזוב אותי בשקט'' התעצבנתי ''זה לטובתך...'' הוא ניסה להסביר אבל לא נתתי לו. כל כך עצבנה אותי המחשבה שכנראה הוא פשוט לא מבין אותי ובגלל העבודה המחייבת שלו הוא כמעט ולא מכיר אותי בכלל ''תקשיב, אין לך שום זכות להיכנס לחיים האישיים שלי אם אתה בכלל לא מתעניין בי כי אתה כל היום בעבודה אז תפסיק לחשוב שאתה יכול להיכנס לחיים שלי בלי להכיר אותי באמת'' התעצבנתי, לאחרונה לאבא היה זמן פנוי יותר בבית והרגשתי שהוא מנצל את הזמן שלו בשביל לחטט בחיים שלי ולשנות אותם איך שהוא רוצה כי זאת השיחה השניה ביומיים שהוא כבר מנסה לשנות משהו בחיים שלי

 דין: היי רותם אני מקווה שלא קרה משהו, אם את ראה את זה אז בבקשה תתקשרי. חיכיתי כמה דקות התחלתי ממש לדאוג בנוגע אליה ופשוט לא ידעתי מה לעשות פתאום עלו לי המון מחשבות בנוגע לשיחה עם אבא שלי כי אולי באמת הקשר הזה רק גורם לי דאגות... לא, אני חייב להפסיק לחשוב ככה היא חברה שלי אוף אני חתיכת דביל

***

שני האנשים שצפו על ביתו של דין היו בדרך ממקום המפגש אל ביתה של הנערה. לאחר ששמעו שדין לא מבין מה קרה לה ידעו שזאת ההזדמנות שחיכו לה הם ידעו בדיוק מה הם צריכים לעשות. הם הגיעו אל ביתה של רותם כשהתקרבו ראו שהיא לא נמצאת בחדרה וניצלו זאת לטובתם הם נעצרו במרחק של כמה צעדים מהחלון ופתחו את התיקים הגדולים שלהם אחד מהם התקרב לכיוון החלון והתחיל לפרוץ אותו מה שלקח לו יותר זמן מהתכנון כי הם לא רצו להשאיר שום סימן לפריצה. לאחר שתי דקות החלון סוף סוף נפתח והשניים השתחלו לתוך החדר. לא היו רעשים מתוך הבית והם האמינו שבאמת אין שם אף אחד. הם התחילו לסרוק את החדר בחיפוש אחר הטלפון הנייד של רותם. הראשון, התחיל לפתוח מגירות וארונות והשני חיפש במיטה ובשולחן הכתיבה וכמו שחשבו הם מצאו אותו מאוד מהר בתוך אחת המיגרות אחד מהשניים הוציא מהתיק את אחד מן המכשירים וחיבר אותו אל הטלפון למכשיר. לקח למכשיר כ-4 דקות למצוא את הסיסמה ולפתוח את הטלפון ומייד כשנפתח לקח אותו השני  וחיפש באנשי הקשר שלה את 'דין' שהיה ראשון בחיפוש בגלל ההודעות המודאגות ששלח לה וישר התחיל לכתוב

***

רותם: מצטערת על הסינון אנחנו צריכים לדבר... בוא לחורשה שמאחורי הספריה היום בשבע

זה מה שרותם כתבה לי אחרי שחיפשתי אותה בטירוף? התעצבנתי

דין: תגידי את נורמאלית? את יודעת כמה דאגתי?

אבל היא כיבתה את הטלפון והמשיכה לסנן אווף היא פשוט מעצבנת. אבל אני דואג לה אז אני אלך בשבע ואני מקווה שהיא באמת תספק לי הסבר הגיוני למה שקרה כאן

חיכיתי בקוצר רוח לשעה שבע וכבר בעשרים לשבע יצאתי אל החניה ולקחתי את המכונית לכיוון החורשה מוזר, חשבתי למה שהיא תרצה להיפגש דווקא במקום מרוחק כזה ולא בבית שלה או בפארק אבל נסעתי

הגעתי לחורשה והיא עדיין לא הייתה שם אז חיכיתי מחוץ למכונית ופתאום שמעתי רעשים מאחוריי הסתובבתי וכל מה שראיתי היה שני בריונים במדים ואז... חושך