נסעתי באוטובוס והסתכלתי מחוץ לחלון, עדיין מנסה לעכל איך העולם השתנה מאז שאני הייתי ילדה, ראיתי מסילות רכבת זוהרות מחשמל תחת רכבות גדולות שריחפו כמה סנטימטרים מעליהן,
על אנשים עוצרים ליד עצים לכודים בתא, לוחצים על כפתור הלבן הגדול שעל הצג ומחברים את פתח צינורות מיכלי החמצן שלהם לאיפה שהמכונה הראתה להם.
על גורדי השחקים והביניינים, על החנויות הזוהרות והצבעוניות שבמקום כניסה עמדו להם מסכים שאפשרו לאנשים לראות את החפצים שבתוך החנות ולרכוש אותם.
הנהג האוטומטי של האוטובוס שלח לי התראה שסימנה שזאת התחנה שלי, ההתראה הופיעה על המסך שבתוך קסדת החמצן שלי שהחליפה את הטלפונים הקטנים והפשוטים שנהגנו להשתמש בהם בשנות האלפיים.
כשירדתי מהאוטובוס, איש אחד הלך לעברי מתנדנד, העיניים שלו היו לבנות והקסדה שלו הייתה שבורה, הפנים שלו היו רזות והוא נראה כמו גופה מהלכת,
הוא התקרב אליי, תלש לי מראש את הקסדה והתחיל לרוץ תוך כדי שהוא מחבר את הקסדה אליו, כשניסיתי לרוץ אחריו הנוף פתאום השתנה, הרצפה המלוכלכת של העיר התחלפה בדשא ירוק וגבוה, גורדי השחקים הזוהרים התחלפו בגבעות יפות מצופות פרחים אדומים,
במקום לרוץ ברחוב העיר, רצתי אחרי גבר צעיר שצחק כשניסיתי לתפוס אותו, הסתכלתי למטה וראיתי שאני לובשת חולצה פשוטה בצבע כחול בהיר, מכנסי ג'ינס לבנות ונעלי ספורט. הפסקתי לרוץ והסתכלתי על הידיים שלי, כל קמטי הזקנה והכתמים השחורים שקישטו את ידיי עקב זיהום האוויר נעלמו והתחלפו ביד חלקה ושזופה, טבעת הנישואין הישנה והעקומה עכשיו נצנצה באור השמש הבהיר, שהדגיש את יופיו של היהלום הכחול הזורח. השיער הלבן והקשה השתנה לרעמה בלונדינית וגלית שגלשה על כתפיי.
הסתכלתי למעלה להסתכל יותר טוב על הבחור שניסיתי לתפוס לפני רגע.
ראיתי אותו עומד מולי ונראה מודאג "את בסדר סקיי? את נראית מופתעת"
ניסיתי לחייך אליו, עדיין מנסה לחשוב מאיפה הוא כל כך מוכר לי...
פתאום נזכרתי מי זה היה, השיער השחור המבולגן, העיניים הירוקות והמצב רוח האופטימי, הכל תאם ל...
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי, קוברת את פניי בחולצה שלו
"אני בסדר כל עוד אני איתך, וויל"
הוא חייך אליי מלמעלה, עדיין קצת מופתע מההתנהגות הלא שגרתית שלי, הוא חיבק אותי בחזרה ויכולתי לראות את טבעת הנישואין התואמת שלו מנצנצת, זה באמת היה הוא, זה באמת היה בעלי האהוב.
אבל הוא נפטר לפני כמעט שלושים שנה, כשאני עוד הייתי בת חמישים, אז מה הוא עושה כאן?
המשכנו לשחק ולדבר במשך שעות, רק נהנים מחברת השני. פתאום הוא קם והפנה את ידו לעברי, אחזתי בידו.
הוא עזר לי לקום והתחלנו ללכת, בלי ששמתי לב, התחלנו לעלות במדרגות, ואז פתאום חשבתי
'רגע, מדרגות בשדה? מאיפה הן הגיעו?...'
כשהרמתי את מבטי, ראיתי שלא עליתי בסתם מדרגות, עליתי במדרגות בוהרות. מעליהן היה כדור ענק שנשרף מבפנים, החומר השרוף זלג כלפי חוץ ולמטה ויצר את המדרגות הזוהרות והיפות בצורתן המשונה, ואז הבנתי איפה נמצאתי, לא חלמתי, אלא מתתי, זה היו החיים שאחרי המוות.
החלטתי לקבל את העובדה שמתתי, לפחות אראה את בעלי האהוב שוב.
וחוץ מזה... הכל יותר טוב מהעולם האמיתי והמזוהם.
טוב אז אמממ היי?😅 אני בחיים! איזה הפתעה נעימה חחחח
אני אנסה לחזור להיות טיפה יותר פעילה אבל אני עדיין אהיה דיי איטית בהכל😅
אז הפרק הזה שונה ממה שאני כותבת בדרך כלל (התמונה למעלה היא דיי ההשראה), אז אני מקווה שאהבתם. אם יש לכם הצעות לשיפורים או הערות אני יותר מאשמח לשמוע🥰
מקווה שנהנתם❤
