Jealousy Games

פרק 1 - הקיץ שעבר (עבר)

מישל
אני לא יודעת כמה שתיתי.
אבל מותר לי... לא?
אחרי הכל, אמא שלי מתה לפני כמה שעות...
הרופאים אמרו שאין דרך לטפל בזה. אבל כבר לא אכפת לי. כי זה נגמר.

כן, אני יודעת. זאת לא דרך להתמודד עם הבעיות שלי- לשתות עד לאובדן חושים.
אבל היום זה גם היום שבו אני חוגגת 17. מזל טוב לי!
עכשיו כמעט שתיים עשרה וחצי בלילה ואני בת 17 כבר חצי שעה.

״הכל בסדר, בובה?״ אני שומעת קול שתוי ועליז מצידי. אני מסובבת את ראשי ורואה גבר שנראה בשנות ה40 המאוחרות לחייו ונראה שיכור למדי.
הוא מציע לי משקה. אני יודעת שאני אמורה לסרב בנימוס. אבל כמו שאמרתי, אני שיכורה ולא אכפת לי מההשלכות יותר.
אני לוקחת את המשקה ומתכוונת לשתות.

יד גדולה נוחתת על כתפי.
״זה נראה לך כמו רעיון טוב?״ אומר קול נמוך מאחוריי.
״מה?״ אני שואלת-צועקת בניסיון להתגבר על המוזיקה הרועשת.

״הוא שם לך משהו בכוס.״ מציין האיש ביובש. אני בוחנת את פניו הנאות. הוא הגבר הכי יפה שראיתי בחיי. שיערו הכהה מבולגן כאילו רק יצא מהמיטה ועיניו הכחולות נעוצות בעיניי.

״אמא שלי מתה.״ אני מציינת כבדרך אגב ומתחרטת שנייה לאחר מכן. אני לא יכולה לחלוק דברים כאלה עם גבר שהרגע פגשתי. האלכוהול משפיע עליי לא טוב.

״אני מצטער,״ אני שומעת את הכנות בקולו. הוא אומר לברמן משהו שאיני מצליחה לשמוע בגלל המוזיקה והברמן מגיש לנו שני שוטים. ״כשאת לוקחת משקה ממישהו תוודאי שהמשקה בא מהבר ולא מאיש שיכור.״

אני מסתכלת סביבי ומנסה לראות לאן נעלם הבחור
השיכור החוצפן. הוא כנראה סולק. לא שאכפת לי.

״אני איידן.״ אומר הזר החתיך. אני מפנה אליו את תשומת ליבי ומחייכת חיוך מהוסס.
״מישל.״
״נעים להכיר אותך.״ הוא מחייך חיוך שחושף גומות חן ושיניים לבנות מושלמות.

אנחנו מעבירים את השעה הקרובה בלדבר שטויות על החיים ולשתות הרבה. הוא נראה כאילו עבר עליו משהו, אבל אני לא שואלת. גם הוא לא שואל.

נדמה לי ששתינו הרבה, אבל אני לא מייחסת לכך חשיבות.

אמרתי לאיידן שאני מכירה מקום מבודד שבו נוכל להמשיך לדבר. הוא נראה מהוסס לשנייה אבל חייך והסכים לבוא. כיוון ששנינו היינו שיכורים ולא במצב של נהיגה כרגע, לקחנו מונית אל החוף. החוף שבו ביליתי את רוב חיי.

אני לא זוכרת הרבה מהלילה אבל דבר אני כן יודעת.
זה הלילה שבו איבדתי את בתוליי.
עם זר מוחלט.
ואני לא מתחרטת על כך.