Jealousy Games

פרק 18

איידן

יום המדורה.

בשבוע האחרון מישל לא הפסיקה להתחמק ממני ואני הנחתי לה לעשות זאת. היא מודעת למשיכה שלי כלפיה ואני מודע לשלה כלפי, לכן החלטתי לגרום לה להשתוקק אלי, לרצות אותי, עד שהיא לא תוכל לשרוד יותר בלעדי ותחזור אלי על ארבע. גם אם זה אומר שאני צריך לסבול בדרך כי לא אהיה קרוב אליה. לא אוכל לראות אותה, לגעת בה ולגרום לה לאבד עשתונות. אני צריך לגרום לה לחשוב שלא אכפת לי ממנה. בדיוק כמו שכרגע היא עושה.

לא נגעתי באף אחת בשבוע האחרון, ואני חושב שהביצים שלי הולכות להתפוצץ. אבל אני לא מסוגל לגעת באף אחת אחרת. המחשבה שהיא לא מישל משגעת אותי. הבחורה הזאת משגעת אותי. אבל מזל שאני מוציא את כל העצבים בהוקי. אם לא כבר הייתי מתחרפן ושובר חצי בית ספר.

ביום ראשון היה לנו משחק נגד קבוצה מוושינגטון ושברתי למגן השמאלי את האף. לא הסתבכתי בצרות, כמובן. כי אבא שלי החליט לשחד שוב את השופט. זה מרתיח שהוא עדיין חושב שאני צריך את הטובות שלו. אני לא צריך אף אחד שישמור עלי ויסדר את כל השטויות שאני עושה.

אני ולוגן תכננו במהלך השבוע האחרון מה נעשה לסקוט היום. עם כמה שהתוכנית גאונית,חלק קטן בי שונא את לוגן על כך שהוא חשב על הכל. אני הייתי אמור להיות זה שיציל את מישל. אני הייתי אמור לחשוב על התוכנית הזאת. ממתי ללוגן כל כך אכפת מבעיות של אחרים? השאלה הזאת עולה בראשי ומפיצה זעם לכל איבר בגופי. אבל אסור לי להראות את זה לאף אחד. אף אחד לא אמור לחשוב שאכפת לי.

הבעיה היחידה בתוכנית הזו היא היילי. בשבוע שעבר הבטחתי לה שאבוא איתה למדורה, בתור דייט. כמובן שהסכמתי לזה רק כי מישל הייתה בחדר איתנו וצוטטה לשיחה. אני רק מקווה שהיילי לא הולכת להפריע לתוכנית כי אין לי סבלנות להתמודד עם מעודדות טיפשות. למרות שהיא עדיין יכולה לעזור לי בתוכנית הפרטית שלי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני חוזר למעונות הבנים עם לוגן. האימון היום היה קשוח, אבל לא רציתי להפסיק. רציתי שיכאב לי. הייתי חייב להוציא את כל העצבים שלי שוב.
בגלל שברור שאני לא יכול להוציא טת האנרגיה שלי על אנשים, החלטתי להוציא אותה על השק אגרוף ועם הרמת משקולות.

"אתה בטוח שזה רעיון טוב?" לוגן שואל אותי בדיוק כשאני מתכוון להוסיף עוד 20 קילו למשקולות.
״כן,״ אני אומר בהיסח הדעת, למרות שאני יודע שלא.
משקל כזה יכול לגרום לפציעות חמורות. אבל לא אכפת לי. אני צריך את זה בשביל לא להשתגע.
״טוב,״ הוא אומר בזמן שהוא מנגב את שיערו עם מגבת, ״רק אל תגרום ליותר מדי נזק.״ הוא אומר וחוזר לחדר ההלבשה.

כשאנחנו מגיעים לחדרים שלנו, הוא עוצר אותי מלהיכנס לחדר שלי.
אבא של לוגן הוא מלונאי מיליארדר ואבא שלי בן זונה שאוהב לבזבז את הכסף שלו, אז הם שילמו אקסטרה כדי שנקבל חדרים פרטיים.

״אתה בטוח שאתה באמת רוצה לעשות זה?״ הוא שואל. מבט מעורער נשקף מעיניו.
"בטוח. חיכינו יותר מדי זמן." בכל פעם שאני רואה את הפרצוף המכוער של סקוט במסדרון או באימון, אני צריך להשתמש בכל השליטה העצמית המחורבנת שלי כדי לא לפרק לו את הצורה.
בכל פעם שהוא ממזמז איזה זונה מנבחרת המעודדות על הלוקר שלו אני רואה בעיניי רוחי את מישל מתחננת שיפסיק. אני חייב לשים לזה קץ. לשים לו קץ. וזין על ההשלכות.

"מישל באה למדורה?" לוגן נשען על הקיר ליד הדלתות.
"לא יודע. נקווה שלא." אני אומר, מנסה להתעלם מהדאגה שאופפת אותי. מה לעזאזל נהיה ממני?
"אני יכול להביא את ליאה." ליאה היא אחותו החורגת של לוגן, כך מסתבר. היא הבת של אשתו החדשה של אביו.
"תגיד לליאה שתקח את מישל. אם היא באה אז עדיף שלא תהיה לבד." אני פוקד ופותח את דלת חדרי.

"ועוד דבר אחד," לוגן אומר.
אני מסתובב אליו. "כן?"
"תזהר. ההורים של המזדיין הם אנשים חשובים, אתה לא רוצה להסתכסך איתם." הוא אומר.
אני מגחך ונכנס לחדרי בלי לסגור את הדלת. אני נעצר במקומי. "הם לא ירצו לראות אותי אחרי שאטפל בבן שלהם. ואם כן, הם טיפשים." יש לי פי ארבע יותר כסף מהם, פי 7 יותר נכסים, ופי 20 יותר כוח.

עוד לא קם המזדיין שיכול להביס אותי.

•••••••••••••••••••••••••••••
סליחה שלקח כל כך הרבה זמן לכתוב את הפרק הזה ואנחנו מתכוונות להעלות עוד פרקים בשבוע הקרוב:))

אם אתן/ם אןהבים את הסיפור אנחנו ממש נשמח שתעשו כוכב, זה נותן לנו מלא מוטיבציה להמשיך. תודה לכולם!
לעוד עדכונים תעקבו באינסטגרם
@TheJealousyGames