Jealousy Games

פרק 11

מישל

אני דוחפת את הספרים לתיק שלי ומסתכלת במראה. אני לבושה באותה פיג׳מה מאולתרת שלבשתי באותו יום שאיידן היה כאן, עדיין לא הספקתי ללבוש את התלבושת המגוחכת של בית הספר.

אני נזכרת כמה עצבנית הייתי כשהתעוררתי וגיליתי שהוא היה בחדרי בלי שום רשות. אני עוד יותר עצבנית כשאני נזכרת ברגשות שלי כלפיו לאחר שראיתי אותו.
איך שגופי הגיב למראה השרירים שלו מבעד לחולצה, לזרועות החזקות שלו שכל מה שרציתי שיעשה הוא לעטוף אותי בהן.
כשהוא משך אותי מהמותניים חזרה לחדר יכולתי להישבע שהוא ראה בעיניים שלי כמה רציתי לנשק אותו.
אבל לא הייתי עושה את זה, לא הייתי פוגעת באגו שלי ככה. למרות שאני בטוחה שהוא לא רצה שאצא ככה מהחדר כי הוא מקנא, אני יודעת איך זה היה נגמר.

ליאה יושבת על המיטה מאחורי ומסתכלת עלי דרך המראה במבט לא ברור. ״מה? למה את מסתכלת עלי ככה?״ אני מגחכת באילוץ.
״כלום.״ היא עונה ומחייכת בחמימות. ״את פשוט נראית מבולבלת. על מה את חושבת?״

אני לא הולכת להגיד לה על מה אני חושבת באמת. לכן אני אומרת, ״אני סתם עייפה, אין לי כוח לשיעור עכשיו. או לאנשים. או לבית ספר הזה בכלל.״

היא מצחקקת. ״כל המורים כאן כל כך מתנשאים. והילדים כאן אפילו יותר גרועים. הלוואי שהאבא החורג שלי לא היה מכריח אותי לבוא ללמוד פה.״ אני צוחקת למרות רסיס העצב שאני מרגישה. לפחות לה יש אבא. כמובן שאני לא אגיד לה את זה, אנחנו מכירות רק יומיים ולא הייתי רוצה לחשוף את עצמי ככה בפניה. לא הייתי רוצה להרגיש פגיעה.
אני רושמת לעצמי במוח לשאול אותה עוד על הוריה מאוחר יותר.

״טוב, אני חייבת לקום להתלבש, שאני לא אאחר לשיעור.״ אני אומרת לה, לוקחת את תלבושת בית הספר ומתחמקת לשירותים. אין לי כוחות להמשיך את השיחה הזאת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני הולכת  לכיתת הכימיה. כמובן שאין לי שום רצון ללכת לשם, אני יודעת שאיידן יהיה שם. חשבתי להבריז מהשיעור אבל אני לא יכולה להראות לו שהוא מנצח. אני לא אתן לו את ההרגשה הזאת.

כשאני נכנסת לכיתה כל המבטים מופנים אלי. אני חורקת את שיניי. מתי הם יפסיקו לבחון אותי? לפני שאני הולכת למקומי אני מחפשת במבטי את איידן. לאחר כמה שניות אני מבינה שהוא לא נמצא כאן. מעט מוזר אבל למי אכפת, זה רק לטובתי. לפני שאני מספיקה להתקדם אני מרגישה יד מונחת על המותן שלי.

אני מסתובבת בבהלה ורואה את איידן עומד מאחורי, חיוך מרוצה מרוח על פניו היפות וזיק של רשעות בעיניו. ״את מתכוונת ללכת למקום שלך או שאת רוצה להשאר כאן ולהחליף את הדלת?״ הוא מגחך. בן זונה.

כל שאר התלמידים כנראה שמעו את חילופי הדברים בינינו כיוון שהם פורצים בצחוק. אני מפנה את מבטי מאיידן כדי שלא יראה את העלבון על הפנים שלי. אני מציצה אליו ורואה שהוא בוחן את פני, לא מצליחה לפענח את מבטו.

״מה?״ אני לוחשת כשמבטינו נפגשים.
״זה לא הייתי אני.״ הוא ממלמל ומכניס כמה שערות אל מאחורי האוזן שלי.
על מה הוא מדבר? אני פוצה את פי כדי לשאול אותו, ואז נזכרת שאני תא יכולה להיות קרובה אליו. המגע שלו מבלבל אותי.

אני לוקחת צעד אחורה בדיוק כשהמורה נכנסת לכיתה.
אני הולכת בעקבותיה ומתיישבת בשורה האחרונה. איידן מתיישב לידי וריחו הנעים שוטף את אפי. כמובן.

השנה הזאת לא תהיה פשוטה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אם אתן/ם אןהבים את הסיפור אנחנו ממש נשמח שתעשו כוכב, זה נותן לנו מלא מוטיבציה להמשיך. תודה לכולם!
לעוד עדכונים תעקבו באינסטגרם
@TheJealousyGames