האיש המלוכלך רק ישב על הרצפה, נשען על הקיר ובוהה באוויר. הוא אפילו לא שם לב שרגלו נחה בתוך שקית זבל קרועה.
הוא לא אכל או שתה כבר ימים, אך גופו עדיין נלחם להישאר בחיים.
עיניו הכחולות שפעם היו מהפנטות בהו בנקודה לא ברורה. זקנו החום המדובלל נח על חזהו המוזנח.
העוברים ושבים מביטים בו ברחמים, בלי לדעת מה היה פעם.
ברגע שהמילה יוצאת משפתיו האנשים מתרחקים מעט יותר, כאילו אי שפיות זה מדבק.
"שטן"
המילה, תמימה לכאורה, מרעידה את האיש.
אותה מילה גרמה לסיוטים, הסיבה לשקיות השחורות מתחת לעיניו.
התקף הרעד מצמרר את גופו ועיניו מתרוצצות לרגע, עד שהן חוזרות לבהות ללא מטרה.
הרי אין לו כבר מטרה. קשה לו להיזכר בזמן שעוד הייתה לו מטרה.
הזמן עובר, כרגיל, בלא מפריע.
מי יעז לעצור את הזמן? מי יעז להחזיר אותו?
מחשבות פילוסופיות חודרות לפעמים לראשו של האיש, שפעם היה פילוסוף.
לפני...
מה היה נותן בשביל לחזור ללפני.
את כל מה שאין לו.
עיניו מתרוצצות סביב הרחוב ההולך ומתרוקן.
ענן המחשבות- כך קורא האיש לאי השפיות שלו- מכסה אט אט כל שריד של מחשבה הגיונית.
בכל מקרה האיש לא מתכנן לעשות שום דבר בזמן הקרוב.
למען האמת, כל מה שנשאר לו זה הזמן הקרוב. והוא לא מבקש יותר.
החושך מתקרב בצעדי ענק, מכסה את העולם בעלטה.
החושך זה אף פעם לא זמן מוצלח.
זה הזמן שבו הוא שומע את צרחות הסיוטים מהקורבנות האחרים של השטן.
זה הזמן שבו הוא מצטרף אליהם.
הצרחה הצרודה, האחרונה שאי פעם יוציא מפיו, חותכת את שמי הלילה.
שוברת אותם לחתיכות קטנות וחדות בקצוות.
האוויר החמים שיוצא מבין שפתיו, שמבטא את הצרחה, לוקח איתו את נישמתו.
האוויר אוזל מריאותיו במהירות והאיש נופל בחבטה ארצה, חסר הכרה.
אם למישהו היה אכפת, או אם הייתה סיבה לכך, עוד היה ניתן להציל אותו.
אך לאחר כמה דקות של דממה, ליבו מפסיק לפעום.
בכל מקרה לא נותר בליבו השבור דבר.
(משתתף באתגר של LadyMarshmallowHands "סוג של אתגר כתיבה לקיץ")
YOU ARE READING
blank space//hebrew
Romance(כן זה מבוסס על השיר blank space של טיילור סוויפט) אזהרת טריגר. לא יהיו יותר מדי תיאורים אלימים או סוטים, אבל אני מזהירה כדי שמי שרוצה, ידע להתרחק. ממליצה על 14+, אבל אפשר גם פחות מעבר להרים ועמקים, כרמים ושדות, אגמים ונחלים מתנשא ארמון מרוחק ומסתור...
