סיפור קצר שלכם

סיפור רביעי וכנראה אחרון

"לורן לורן, תראה! יש שם בחור שיושב על הספסל. למה הוא עצוב?" שאל אחיו הקטן של לורן, ארי, כשנכנסו לפארק.
"אני לא יודע, רוצה ללכת לבדוק?" שאל לורן את אחיו, מחייך כשארי קופץ בהתלהבות וצועק "כן כן כן".
"שלום, אני ארי וזה אחי הגדול לורן. הכל בסדר? אתה נראה ממש עצוב" אמר ארי כשהגיעו אל הבחור.
"שלום ארי, אני ליאון" הבחור חייך אליו, "סתם עבר עליי יום רע, אבל תודה לך שאתה דואג לי" הוסיף.
לורן התיישב על הספסל לצידו של ליאון בזמן שארי שיחק.
"אז, אתה בטוח שהכל בסדר? אתה נראת ממש מדוכא. יש משהו שמציק לך?" שאל לורן, מסתכל על אחיו.
"הכל בסדר באמת, סתם עבר עליי יום רע וקשה. אני בסדר עכשיו, באמת. דרך אגב, יש לך אח ממש חמוד" ענה ליאון, מסתכל על לורן ואז חוזר להביט בארי.
"אני שמח שאתה בסדר" חייך לורן לליאון.
ליאון בא להגיב אך נקטע על ידי צלצול הטלפון של לורן.
"מצטער, זאת אמא שלי. אני שנייה בא" אמר לורן והתקדם לכיוון ארי.
כשחזר לעבר ליאון ארי היה איתו ושיחת הטלפון כבר נגמרה, "אנחנו צריכים לחזור הביתה, היה ממש נחמד להכיר אותך" אמר לורן.
"גם לי היה נעים להכיר אתכם" ענה ליאון ואז שאל, "אני יכול את מספר הטלפון שלך?"
"ברור" ענה לורן ונתן לליאון את מספר הטלפון שלו.
"ביי ליאון" אמר לירון.
"ביי" ענה ליאון.
"ביי ביי ליאון, נתראה שוב!" צעק ארי לעבר ליאון כשהוא ואחיו התחילו להתקדם לעבר היציאה מהפארק.

_______

אוקי, אז דבר ראשון. הפסקתי בצורה קצת שונה, אבל אני מאמינה בכם שתצליחו להמשיך את זה (זה גם תרגול טוב אז לא שיניתי את זה).
דבר שני, מצטערת שזה יצא באיחור, פשוט כמו שכבר אמרתי אני ממש עמוסה עכשיו.
דבר שלישי, אף אחד לא באמת מגיב לי או משתתף אז אני "מקפיאה" את הספר. אני לא אנטוש אותו, פשוט יש לי עומס בלימודים ואם אף אחד לא מגיב ואין חיים בספר הזה, אין לי למה להמשיך אותו. אם אתם רוצים שאני אמשיך תכתבו לי בתגובות ואם אראה שיש יחסית הרבה אנשים שרוצים אני אמשיך.
כמובן שאם מישהו רוצה להמשיך את אחד הסיפורים הקודמים הוא תמיד מוזמן. הספר הזה לא יצא מכלל שימוש, אני פשוט לא ממשיכה אותו.

מצטערת שעצרתי את הספר (אם זה מזיז למישהו בכלל), תשמרו על עצמכם, שימו מסכות ותתרחקו מאנשים שנראה לכם שיביאו לכם צרות ובידודים.
תודה למי שכן תמך בספר ולמי שהגיב ועשה כוכב.
מקווה שנתראה עוד פעם, אבל עד לפעם הבא, מאו👋🏻