נ.מ פרסי
כשנכנסתי לאוהל של כירון לא ציפיתי למה שאני אשמע ואז כירון אמר סופי זה פרסי אחיך הגדול למחצה היא נראתה מיוחדת לא כמו אנבת' אבל היא לא הזכירה לי את אבא היו לה עניים חמות דבש ושער בלונדיני
"זה מטורף" אמרתי לכירון "עוד אחות דרך אגב שלום אני פרסי וזאת אנבת'" אמרתי והצעתי לה ללחוץ יד
לחצתי לו את היד "שלום אני סופי"
אנבת'
"שלום אני אנבת' הארוסה של אחיך הגדול יש לי שאלה בת כמה את?"
"16"
"את רצינית אמרנו שנינו איך שרדת כל כך הרבה זמן עם כל המפלצות האלה ואנחנו יודעים שלא היית במחנה הרומאים"
חשבתי לעצמי אני יכולה לספר לו "אני מהערים של האלפים אני אלפית"
"מהמה מי מה עוד פעם אמרת שאת אלפית אני מרגיש כיאלו המוח שלי נשרף" נאנחתי
אנבת'
"על תתאמץ מוח אצה" אמרתי וצחקתי
"אבל באמת את אלפית לא אמור להיות לך אוזנים ארוכות"
"גם אני חשבתי ככה בהתחלה אבל למזלי רק עוד אלפי שנים היו לי כאלה"
"אלפי שנים לאלפים יש תוחלת חיים כל כך ארוכה?"
"למען האמת אנחנו לא יודעים מה תוחלת החיים כי אף אחד עדיין לא מת מיזקנה"
"אוקי עכשיו נחזור לעניינים החשובים את יודעת כבר להשתמש בכוחות שלך?"
הוא יודע על הכוחות שלי איך "על איזה כוחות אתה מדבר?
"על שליטה במים את בת פוסידון אחרי הכל אחותי"
מה יש לי עוד כוחות חשבתי זה כבר קצת מוגזם חשבתי "לא אני לא יודעת תוכל לעזור לי לשלוט בהם?"
"ברור"
אנבת'
"קראתי ספרים על האלפים למען האמת לפי שהבנתי יש לכם כוח מיוחד"
"מאיפה קיבלת את הספר הזה?"
"הוא היה מתנה מאמא שלי אתנה והיה כתוב שם שאתם לא נוהגים באלימות"
"אז אני מניח שאצתרך ללמד אותך להילחם" אמרתי בחיוך"
אנבת'
"מוח עצה אתה סתם רוצה להילחם לא"
פרסי
"תפסת אותי" נאנחתי
סופי
"לגבי מה שאמרת אנבת' את צודקת אנחנו לא נוהגים באלימות אני לא מאמינה שאמרתי את זה אני בכל מקרה לא כל כך אוהבת קרבות" אמרתי והיה לי צמרמורת
כירון
"בכל מקרה תראו לה את האזור"
"אוקי כירון אמרנו ביחד"
"בואי נצא סופי"
"אוקי אמרתי ויצאתי החוצה"
"זה הביתן שלנו ביתן פוסידון כאן אני ואת נישן זה בעיקרון הבית שלנו במחנה"
"הוא די גדול לעומט האחרים"
"כן אבא הוא אחד משלושת האלים הגדולים אז הביטנים בהתאם לאל"
"בגלל זה רוב הביתנים האחרים קטנים יותר"
"כן זה מסביר את זה אני מניחה תגידו למה הגיל שלי הפתיעה אתכם כל כך?"
אנבת'
"טוב את מבינה רוב החצוים נהרגים על ידי מפלצות בגיל 12 13"
"מפלצות כיאלו ממש"
"כן היה לנו קרב נגדם לאחרונה ונג התיתאנים הוריהם של האלים בזמן המלחמה אני ואנבת' נפלנו לטרורוס המקום הנורא הזה כמעט מתנו כל כך הרבה פעמים וגם איבדנו הרבה חברים" נתתי נשיקה לאנבת' "אני צריך ללכת לכירון את יכולה להכניס אותה לביתן?"
"בטח"
הייתי אדומה אני רגילה לראות את ההורים שלי מתנשקים אבל לא את אחי הגדול
הראתי לסופי את הכנחסה איפה שהיא תישן שמתי סדין באמצע "ואם מוח עצה ינחר את יכולה לבוא לביתן שלי אני כבר אטפל בו"
*מעבר לביתן של כירון*
"על מה רציתה לדבר איתי כירון
"או יופי שבאתה רציתי לספר לך מה באמת קורא פה למען האמת אני מכיר את האלפים הרבה מאוד זמן היו זמנים והינו נלחמים ביחד לפי מה שאני יודע יש להם מועצה בת 12 אלפים בכירים ששולטים בהם אחד מהם הוא חבר ותיק שלי בכל מקרה אתמול קיבלתי מכתב מקבוצת אלפים שנקראת הברבור השחור הם שלחו לכאן את סופי שתתאמן כדי לדאוג לעצמה ובעוד שנה יבואו לאסוף אותה עןד מידע שקיבלתי במכתב הוא שהיא בעצם ניסוי היא הודסה גנטית על ידי הקבוצה הזאת כדי להיות חזקה כדי להגן על האלפים גם אתה היית חלק מהניסוי אתה חזק יותר מסופי ויותר מרוב האנשים יש לך פוטנציאל לא נגמר עומדים להודיע לך מה קורה בקרוב אז רק תהיה ערני אוקי?"
"רגע אבל מה עם אנבת'?"
"אני לא יודע"
"תצטרך לחכות ולראות"
YOU ARE READING
סופי ופרסי (גמור)
Fanfictionטוב בטח תהייתם מה קרה עם אנבת' ופרסי אחרי המלחמה (בסיפור הם בני 19) פרסי ואנבת' מאורסים הסיפור משולב עם שומרת הערים האבודות (וכולם בני 16 חוץ מפיץ וקיף שבני 17) בסיפור הם כבר הביסו את נסתרים יש ספר המשך
