כולם נפגשו באוניברסיטה והפכו לחברים נהדרים. קריירות שונות והצעות עבודה שונות שלחו אותם לאזורים שונים באנגליה אבל פעם בשנה הם יצאו לחופשה משותפת לשבוע-שבועיים כדי להתעדכן. השנה היו להם עשר שנים לחברות שלהם והם החליטו לחגוג את החברות שלהם בצורה אחרת. בעבר, הם עשו הכל, מ- טיפוס צוקים ועד לצניחה חופשית אבל עכשיו הם רק רצו לבלות קצת זמן איכות ביחד בהתחשב שמעולם לא הצליחו לפגוש את כל החמישה בבת אחת, רק כשהם יצאו לחופשה ביחד.
זאין יצא עם דוגמנית איטלקית שבמקרה הייתה בעלת בית באיטליה והיא הציעה להם להישאר שם. הם הצליחו לבחור תאריך שבו כולם יוכלו ללכת וחמישת הבנים הנרגשים נפגשו בהית'רו.
הארי היה לחוץ לראות את לואי שוב. הוא היה מאוהב בו מאז שנפגשו לראשונה. באמת, לואי היה מדהים, וסטרייט למרבה הצער. הארי חיפש בעיניו את לואי וראה אותו, לואי היה יפה מתמיד. "האז!" צעק לואי וחייך חיוך מתוק.
הוא מיהר לחבק אותו. הו אלוהים, הוא הריח מקסים. "היי, לו." הארי מלמל כשפניו בצווארו של האיש הקטן יותר. הוא התגעגע אליו כל כך, הם לא התראו חודשים.
הם השתחררו והארי חיבק את נייל. "היי חבר, כיף לראות אותך."
זאין וליאם היו הבאים בתור ואחרי שכולם חיבקו זה את זה הם הלכו לעשות צ'ק למזוודות. לואי התיישב ליד הארי ברגע שהם עלו למטוס. הארי שמח לבלות טיסה של שעתיים עם האדם האהוב עליו בכל העולם. ברגע שהמטוס המריא לואי פנה אל הארי בחיוך. "אז מה חדש הארי?"
הארי החזיר חיוך "לא משהו מעניין, מה איתך? מה שלום אלינור?"
הוא ממש לא רצה לבלות את כל הטיסה בדיבור על חברתו של לואי, אבל לשאול עליה היה הדבר המנומס לעשות. לואי משך בכתפיו. "אני בטוח שהיא נהדרת. למעשה נפרדנו לפני כמה חודשים".
הארי היה בהלם, לואי היה רווק כל הזמן הזה? "הו אממ, אני מצטער לו."
"זה בסדר. זו הייתה החלטה הדדית, אתה יודע..." לואי אמר.
"אה. אז יש מישהו חדש?" הארי שאל, ליבו פועם במהירות, וזה היה טיפשי כי לואי עדיין סטרייט הרי, לא?
"נופ, אני מאוד נהנה מחיי הרווקות. מה איתך?" לואי השיב בחיוך.
"לא, אני רווק" הארי ציחקק.
"בחייך האז, למה אתה תמיד רווק? בטוח יהיה איזה בחור בישבילך, לא?"
כן, טוב, אתה. הארי נאנח. "כן, אולי, אני לא יודע." הארי ענה.
עיניו הכחולות של לואי חדרו לנשמתו והארי עצר את נשימתו. לואי שחרר את הנושא והתחיל לדבר על משפחתו במקום זאת.
השעתיים עברו מהר. הארי הרגיש חי יותר ממה שהרגיש מזה זמן רב, הוא צחק ודיבר עם לואי. הם נחתו במילאנו ותפסו מונית לאחר שאספו את המזוודות. הבית היה ממוקם מחוץ למילאנו וכולם חייכו חיוך גדול ממראה הווילה האדירה. לואי פנה אל הארי בעיניים נוצצות. "זה מדהים!"
אתה. הו, תפסיק עם זה, אתה כל כך פתטי. הארי נאנח מהמחשבות המביכות שלו. "נכון!"
הם יצאו מהמכונית, שילמו לנהג המונית, ואספו את התיקים שלהם לפני שזאין הוביל אותם פנימה. "בסדר. יש שישה חדרי שינה. שלושה מהם בקצה ההוא של הבית ושלושה האחרים בקצה השני של הבית. חדר השינה הראשי הוא שלי!" הודיע זאין והחל ללכת שמאלה. ליאם ונייל עקבו אחריו.
"אני מניח שזה אומר שאנחנו הולכים לכיוון הזה. קדימה האזה" לואי חייך והרים את התיק שלו ופנה ימינה.
הארי עקב אחריו בלי מילה. הוא ולואי לבד בחלק אחר של הבית? הוא לא ידע איך להרגיש לגבי זה, אבל הוא הפך למומחה בהסתרת רגשותיו עבור האיש הקטן יותר. שנים של תרגול, שנים של כאב על מישהו שהוא לעולם לא היה יכול, זה היה מתיש ושובר לב.
הם בחרו את החדרים אחד ליד השני ונכנסו לפרוק. הארי אהב את החדר שלו, זה היה קל ונעים והמיטה הייתה גדולה ונראתה נוחה. הוא פתח את דלת המרפסת ויצא החוצה אל המרפסת כדי להתרשם מהנוף. לואי כבר היה שם בחוץ ועישן. ככל הנראה, הם חלקו את המרפסת. הארי עיקם את אפו. "אתה עדיין מעשן?"
"כן, מצטער." לואי ציחקק
"לפחות אתה לא מריח כמו מעשן." והארי סטר את עצמו מנטלית על המשפט המוזר שלו.
"אני לא? טוב, זה טוב." לואי חייך ולקח עוד שאיפה מהסיגריה.
הארי ניגש ועמד לידו, נשען על המעקה. "איך אני מריח אז?"
איזו מין שאלה זאת? הארי השתדל מאוד לא להסמיק. "אהמ, אני לא יודע... כאילו..."
לואי ציחקק "אני צוחק איתך האז"
אוי בחייך! זה לא הוגן. הארי חייך והניד בראשו בשעשוע. לואי כיבה את הסיגריה ופנה שוב אל הארי. "זה ממש טוב לראות אותך. עבר יותר מדי זמן."
217 ימים ליתר דיוק, אבל מי סופר? "זה נחמד לראות אותך גם." הארי ענה, הלב שלו פעם במהירות בחזהו.
"דרך אגב, אני עובר ללונדון בעוד חודש. קיבלתי עבודה חדשה." לואי הודיע וליבו של הארי הפסיק לפעום.
"באמת? אתה עוזב את דונקסטר? זה מדהים! כלומר, אולי לא מדהים בעיניך, אתה משאיר את המשפחה שלך מאחור אבל, כאילו..." הארי התחיל לקשקש בלחץ.
לואי פלט צחוק רך. "כן, אני אתגעגע אליהם אבל הגיע הזמן לשינוי. קיבלתי מקום במרחק של כמה רחובות ממך בעצם, אז עכשיו נוכל לבלות לעתים קרובות יותר אם תרצה."
עיניו של הארי התרחבו מרוב התרגשות. "אתה צוחק עליי? אני אשמח!"
"יופי. אתה היחיד שאני מכיר שגר בלונדון והתגעגעתי אליך." לואי השיב והכניס את ידו לשיערו וגירד אותו, כאילו הוא מרגיש קצת נבוך להודות בכך.
"גם אני התגעגעתי אליך לו. כל כך הרבה!" הארי ענה ברכות.
זה גרם ללואי להאיר. "קדימה! בוא נראה אם החבר'ה מוכנים לאיזו הרפתקה."
הם נכנסו פנימה שוב וראשו של הארי הסתובב, לואי עובר ללונדון?
YOU ARE READING
Friends With Benefits || Larry Stylinson
Fanfiction-גמור- הארי היה מאוהב בחברו הסטרייט לואי במשך זמן רב מאוד. הם הכירו ביוני לפני עשר שנים. עשר שנים של סבל ואהבה נכזבת. הארי היה צריך להתגבר עליו! החבורה שלהם- נייל, זאין, ליאם, הארי ולואי כמובן, יצאו לחופשה ביחד פעם בשנה מאז שעברו למקומות שונים באנגל...
